דברים שלמדנו על רומנטיקה מ"המסע הכי רומנטי בטלוויזיה":
למי מגיעה רומנטיקה? רומנטיקה לא מתרחשת ככה סתם, בטח לא ברחוב. רומנטיקה זקוקה לבריכת שחייה עצומה (ידוע שמסיבות בריכה הן מקדמי רומנטיקה מוכחים במיוחד). רומנטיקה זקוקה לערימות ורדים, שבילי נרות, נברשות מנצנצות, מזרקות שוקולד. ככה לא נראים החיים שלנו בישראל 2010, וכמו שאפשר לראות ב"עונת החתונות" או ב"משפחה חורגת", ככה גם לא נראית הזוגיות שלנו. נותר אוסף של מחוות ריקות, שלא סתם הבנות מדברות עליהן כעל "חוויה מהסרטים", "רומיאו ויוליה" או "האביר על הסוס הלבן". הרומנטיקה היא לא עניין של יומיום, ולא מתרחשת כאן ועכשיו.
איפה מתרחשת רומנטיקה? השכן שנכנס לבקש חלב, החשמלאית שמגיעה לתקן את הדוד - מכאן לא תצמח רומנטיקה, מקסימום פורנו. הרומנטיקה שייכת לעולם אחר, עשיר ומלוקק, עם עדשות מרככות, שקיעות כתומות וסאונד נמרח. הדבר ניכר אפילו באופן שבו הבנות, שהגיעו למקום בלימוזינה כמובן (עוד סממן רומנטי), שינו את טון הדיבור הבהמי והקולני שלהן בתוך המכונית ("וואווו! איזה חתיייך! די! הורסס!"), לכדי ביישנות מהוססת ושקטה, ברגע שפגשו באותו עלם חתיך והורס מחוץ למכונית. הן מבינות את הכללים. יש חיים ויש רומנטיקה. בשביל להשיג אחד מהם, חייבים לעזוב לרגע את השני. כשחושבים על זה, לא מפליא שרבים כל-כך מאיתנו רצים אחר אורות הזרקורים אחוזי אמוק. את המיתוס הרומנטי שמוכרים לנו מדי יום, אפשר לממש רק שם.
מי מחפש רומנטיקה? על-פי המדגם שיצרו בעבורנו יוצרי "הרווק", עולים הנתונים הבאים: כמחצית הנשים בישראל עוסקות בנומרולוגיה, תקשור, יוגה, ושאר עסקי ניו אייג' שרלטניים יותר או פחות. השאר מתחלקות בערך שווה בשווה בין המקצועות הבאים: מורה למחול, רקדנית, מדריכת כושר ובעלת סוכנות לרקדניות. למען האמת, היו גם תאומות זהות (אחת מהן מדריכת כושר), כדי שיהיה ברור שבהגשמת פנטזיות גבריות עסקינן, ולא באיזה חלום הדדי ומתוק. נוסף על כל אלה, הייתה גם יוצאת דופן אחת בולטת.
רומנטיקה, בין שנאת נשים לשנאת אדם דווקא בתוכנית השוביניסטית ושונאת האדם הזו (כן, כל מי שסבור שמה שיש לאדם להציע לבן הזוג שלו מסתכם בסיליקון ודיבורים על אסטרולוגיה, הוא שונא אדם), השתרבבה המציאות המשתנה, בדמותה של בחורה אינטליגנטית למראה שלומדת - שומו שמיים - ביולוגיה מולקולרית. ברוח ימים אלה, היה קשה שלא לחשוב על מישהי מבינינו שכבר חגגה את כלולותיה עם אחד, נובל. עדה יונת לעולם לא הייתה מתקבלת לתוכנית הזו, כמובן, כי בכל זאת, מה כבר יש לה להציע? הסיבה היא כמובן לא שום דבר מוגדר, אלא מן עניין חמקמק כזה, רומנטי, שדובר בו לא מעט בתוכנית הפתיחה של "הרווק": "כימיה", "חיבור", "איזה מן קליק כזה" - משהו שאף אחד לא יכול להגדיר במילים, אבל אף אחד גם לא מצפה שיקרה לבחורה מכוערת, נניח, או חלילה פיסחת. אהבה עיוורת? הלוואי.
ומהו השקר הרומנטי הגדול מכולם? שקרים רבים סופרו לנו במהלך התוכנית. למעשה, מרבית האפים שעטו על עצמן 22 הבנות, עונים להגדרה של שקר. אבל השקר הגדול מכולם, זה שרבות מאיתנו מספרות לעצמנו, הוא זה שסיפרה מרגריטה: גברים נרתעים ממנה, טוענת מרגריטה, כי הם חשים מאוימים. בנות, בואו נחשוב על זה רגע. אם היינו כאלה מרתיעות כמו שאנחנו מספרות לעצמנו, האם לא היינו מצליחות להשיג כבר שכר שווה לעבודה שווה? אם מאזן האימה אכן היה עובד לטובתנו, האם עוד היינו זקוקות לגיא גיאור התורן, שיחזיק אותנו?
אה, שכחתי. אף אחד לא בא בשביל הכסף. הבריכה היא רק לקישוט. הנברשות שם כדי להאיר, והרווק אמיד רק כתוצאה מצירוף מקרים משמח. אנחנו כאן בשביל הרומנטיקה. אין כמו רומנטיקה.