|
• שינוי במחירי הדירות: מחירי הדירות נעים במחזוריות ויכולים לרדת או לעלות במחיר. אם מחירי הדירות יעלו, בני הזוג שקנו דירה הרוויחו; אם מחירי הדירות ירדו, הזוג שהחליט לשכור יוכל לרכוש את הדירה במחיר נמוך יותר ויישאר לו עודף מהכסף שחסך. - השקעה באפיקים אחרים: הנחתי שהשוכרים משקיעים את כספם במסלול קבוע ואינו צמוד מדד שמניב תשואה של 2% לשנה. אם השוכרים יבחרו להשקיע את כספם באפיקים מעט "פחות בטוחים" כמו שוק ההון, הם יוכלו להגיע לסכום גבוה יותר ממיליון שקלים אך עם זאת הם יוכלו גם להגיע לסכום נמוך יותר במידה והאפיקים שבחרו לא יניבו יותר מ2% תשואה לשנה.
- החיסכון החודשי: הנחת היסוד הייתה שהשוכרים משלמים שכירות בסך 3,500 שקלים בחודש וחוסכים כל חודש 2,000 שקלים. יש לזכור כי החיסכון תלוי ברצון השוכרים ובמציאות היומיומית יהיה להם קשה מאוד להתמיד ולחסוך 2,000 שקלים לחודש והם יכולים להתפתות ולבזבז את כספי החיסכון במקומות אחרים (טיול לחו"ל, אירועים משפחתיים, קניית רכב חדש וכדומה).
- תחזוקת הדירה: הזוג שרכש את הדירה יצטרך להשקיע בדירה בתחזוקה שנתית, כדוגמת בלאי של צנרת, דוד חשמל, ארונות קיר וכו'. העלויות יכולות להגיע לאלפי שקלים בשנה. לעומתו הזוג ששוכר דירה לא חייב להשקיע את הכסף הזה וזו חובתו של בעל הדירה לדאוג למצב תחזוקה תקין בדירה.
- ביטוח נכס: בני הזוג שרכשו דירה חייבים לבטח את הנכס (הביטוח נועד להגן מפני רעידות אדמה, צנרת ועוד). בני הזוג ששכרו דירה אינם חייבים לעשות כן והם יכולים לחסוך בכך עשרות שקלים בחודש.
- מעבר דירה: יש להניח כי בני הזוג שרכשו את הדירה יישארו בה מספר שנים רב יותר מאשר הזוג ששכר את הדירה. כאשר שוכרים דירה המעבר "קל" יותר, אך עם זאת עלויות המעבר יקרות יותר (הובלה, חופשה מהעבודה, רכישת ריהוט חדש ועוד).
שורה תחתונה - גורמים חיצוניים הגורמים החיצוניים משמעותיים מאוד ואנחנו לא יכולים לקבוע מי מבני הזוג נהג נכון יותר מבלי לדעת איך יתנהגו מחירי הדירות ב-20 השנים הבאות, ואיך יתנהג שוק ההון באותה התקופה.
|
|
- הזוג הרוכש נוטל משכנתה בסך 700,000 שקלים לתקופה של 20 שנה; הריבית אותה הם משלמים עבור המשכנתה היא 7% והינה קבועה לכל התקופה ואינה צמודה למדד (כלומר, סכום ההחזר קבוע לכל אורך התקופה). ההחזר החודשי שישלמו בני הזוג הינו: 5,428 שקלים לחודש למשך 20 שנה.
- הזוג שהחליט לא לרכוש את הדירה ישלם עבור אותה הדירה 3,500 שקלים לחודש שכירות, ואת 2,000 השקלים הנותרים יחד עם ההון העצמי שלו למשך 20 שנה יעביר לחיסכון. הריבית שיקבל עבור החיסכון הינה 2% (ריבית קבועה אינה צמודת מדד).
כעת נותר לחשב את מצבם הפיננסי של שני הזוגות לאחר 20 שנה ולנסות לקבוע מה היה עדיף לעשות מבחינה כלכלית: - הזוג שלקח משכנתה ישלם לכל אורך המשכנתה 1,302,500 שקלים, להם יש להוסיף את 300,000 שקלים שהושקעו כהון עצמי בתחילת הדרך. אז נקבל שבני הזוג השקיעו 1,600,000 שקלים לערך עבור דירה שעלותה מיליון שקלים.
- בני הזוג שהחליטו לשכור את הדירה ולחסוך את ההון העצמי שלהם ובנוסף להפריש לחיסכון 2,000 שקלים לחודש, יגיעו לסכום של 1,037,000 שקלים לאחר 20 שנה. הם יכולים לקנות את הדירה שהם שכרו במזומן, ללא משכנתא.
שורה תחתונה - ההיבט המימוני למרות שהזוג שקנה דירה שילם לאורך הזמן 1,600,000 שקלים ובני הזוג ששכרו דירה חסכו 1,000,000 שקלים, אין הבדל ממשי בין שני בני הזוג. שני בני הזוג השקיעו כל חודש 5,500 שקלים עבור הדירה (זוג אחד שילם זאת כמשכנתה וזוג אחד שילם שכירות וחסך בנוסף 2,000 שקלים). בהנחה שהדירה לא התייקרה במהלך אותן השנים, הזוג שרכש את הדירה מחזיק בדירה בשווי מיליון שקלים ללא משכנתה, בעוד שהזוג שהחליט לחסוך יכול לקנות בסכום שחסך את אותה הדירה. לכן, שני הזוגות נמצאים באותה הנקודה.
|
|
מכיוון שאין תשובה ברורה ומסקנה החלטית מההיבטים הכלכליים ומההיבטים החיצוניים, אנשים נוטים לקבל את ההחלטה שלהם ממניעים שהם בעיקר פסיכולוגיים ולא תמיד מכיוונים רציונליים-כלכליים. אפקט הביטחון: זוגות רבים מקבלים ביטחון נפשי כאשר הם יודעים שברשותם דירה שרכשו. הם לא תמיד מתייחסים לכך שהדירה היא לא ברשותם המלאה אלא הם חייבים לא מעט כסף עבורה לבנק שנתן להם משכנתה. הלחץ של הסביבה: הסביבה הישראלית מכוונת אותנו לכיוון של רכישת דירה; ההורים והחברים "לוחצים" על בני הזוג לרכוש דירה. על כן, ההחלטה לא תמיד נעשית משיקולים כלכליים. - "מחירי הדירות רק עולים": ישנה תחושה בארץ שמחירי הדירות נמצאים לאורך כל הזמן בקו עלייה ומי שלא רוכש עכשיו ישלם עבור אותה הדירה סכום גבוה יותר; יש לציין ולהבהיר כי פסיכולוגית מדובר בתחושה בלבד ואם נבחן את שוק הדיור בארץ, נמצא כי ישנן שנים בהן מחירי הדירות ירדו. כך שהשוק מתנהג במחזוריות המשקפת גם תנודתיות במחירי הדירות.
- ישנם זוגות רבים שרכישת דירה קצת מלחיצה אותם דווקא בגלל סיבות פסיכולוגיות ולא כלכליות. הם לא מעוניינים להיות "מקובעים" באזור אחד וחשים צורך לחוש "חופשיים" לעבור דירה ואזור מגורים כל שנה או שנתיים.
|
|