"נט המשפט" מאטה את עבודת השופטים

להלכה, צריכים בתי המשפט לתת פסק דין בתיקים בתוך 6 חודשים מיום הדיון האחרון בתיק. למעשה, לא בכל המקרים ההנחיה הזו מתמלאת. אלא שלמעט בית המשפט העליון, בבתי המשפט האחרים מספר התיקים הנמשכים מעבר לזמן המותר הוא זניח; בעליון הבעיה חריפה יותר, אם כי מובנת בהתחשב באופי המורכב של התיקים ובעובדה שבחלקם טבועה בתוך ההתנהלות בתיק המתנה להתרחשותם של אירועים חיצוניים, כמו חקיקה או קבלת החלטות ברשויות המינהל. בחינת כמויות התיקים שבהם חלפו יותר מ-6 חודשים מאז שמיעת הסיכומים וטרם ניתנו בהם פסקי דין, מעלה כי בכל בתי המשפט המחוזיים מדובר על 75 תיקים (48 במחוזי תל אביב, 0 במחוזי מרכז ובנצרת); 88 תיקים מעוכבים בבתי הדין לעבודה (67 מהם בחיפה); ו-148 תיקים בכלל בתי משפט השלום, שבהם טרם ניתנו פסקי דין, למרות שחלפה יותר מחצי שנה מאז שמיעת הסיכומים (37 מהם במחוז צפון, רק 13 במחוז דרום ובמחוז תל אביב). בסך-הכל - 311 תיקים הממתינים לפסק דין מעל הזמן הדרוש, בכל ערכאות השיפוט. לעומת זאת, בבית המשפט העליון המצב בעייתי יותר. 192 תיקים תלויים ועומדים בעליון וממתינים למתן פסק דין יותר מכפי הזמן המותר. המספר הזה בעייתי, במיוחד בהתחשב במלאי התיקים הנמוך בעליון, לעומת מאות אלפי התיקים המסתובבים בערכאות השיפוט הנמוכות, שם מצליחים נשיאי בתי המשפט לפקח על קצב ההתקדמות של כל שופט, כדי למנוע תקיעת תיקים במערכת, כפי שקרה לא מעט בשנים עברו. מתוך 192 התיקים הללו, 68 הם תיקי בג"צ, שבהם ניתן איכשהו להבין את העיכוב, אך היתר - 74 ערעורים אזרחיים, 20 רשות ערעור אזרחי, והחמור מכל - 30 ערעורים פליליים - נותרים בלתי מוצדקים. "כמות התיקים שבהם חלפו יותר מ-6 חודשים ממועד הסיכומים וטרם ניתן בהם פסק דין", מנסה הנהלת בתי המשפט לצבוע את המציאות בצבעים אופטימיים, "מהווה פחות ממחצית האחוז ממלאי התיקים בשנת 2008". דרך אחרת להסתכל על התופעה היא באמצעות בחינת גילם של התיקים במערכת - דהיינו, כמה זמן שוהה כל תיק מרגע פתיחתו ועד סגירתו. המצב האופטימלי הוא כמובן שכל תיק ייסגר בעודו ב"שנת חייו" הראשונה במערכת; אלא שלא זה המצב. מתוך מלאי התיקים שהיו פתוחים במערכת בתי המשפט, למעט העליון, נכון לסוף 2009, 66.8%, כשני שלישים, היו מצויים בשנת חייהם הראשונה. עוד כ-19% מהתיקים נמצאו פתוחים בין שנה לשנתיים; וכ-8% מהתיקים פתוחים בין שנתיים לשלוש. אגב, 0.3% מהתיקים נמצאו פתוחים במערכת בתי המשפט יותר מ-8 שנים - מה שבוודאי יספק חומר לדוח אחר, זה של נציבות התלונות על שופטים. השוואה בין סוגי הערכאות השונות מגלה כי הזריזים ביותר הם שופטי התעבורה - יותר מ-78% ממלאי התיקים שלהם נמצאים במערכת פחות משנה; אחריהם שופטי בתי הדין לעבודה (73.2%), לעומת שופטי המחוזי, שאצלם רק 52.8% מסך התיקים שהיו במלאי בסוף 2009 נפתחו במהלך אותה שנה. בבית המשפט העליון משתרכים הרחק מאחור לפי מדד זה: רק 32.4% מהתיקים הפתוחים בסוף 2009 נפתחו במהלכה; שיעור זהה של תיקים גילם היה בין שנה לשנתיים; ועוד כ-20% נפתחו בשנת 2007 ונותרו פתוחים בסוף 2009. כ-0.8% מהתיקים בעליון, אגב, נפתחו לפני שנת 2001 והם עדיין פתוחים וממתינים לגואל.

דווקא בית המשפט העליון, שבשנים האחרונות קירטע מבחינה סטטיסטית וצבר פיגור גדול בטיפול במלאי התיקים, הראה סימני שיפור בשנת 2009. מנתונים לגבי השנה כולה מתברר כי ככל שמדובר בכלל התיקים בעליון, הצליחו השופטים לסגור יותר תיקים מאשר נפתחו: 10,792 תיקים נסגרו לעומת 10,663 שנפתחו, ומלאי התיקים ירד ל-5,949 בסוף 2009, לעומת 6,129 בסוף 2008. ככל שמדובר בתיקים עיקריים, ולא בעררים או הליכים משניים המתנהלים בפני שופט יחיד, עומד מלאי התיקים בעליון על 4,786 תיקים. אומנם גם בקטגוריה זו נסגרו מעט יותר תיקים מאשר נפתחו, ואולם בהשוואה רב-שנתית עולה כי קצב העבודה בעליון דווקא ירד - רק 3,605 תיקים נסגרו בשנה החולפת, לעומת יותר מ-4,000 בכל אחת מ-3 השנים הקודמות. שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, נהג לומר כי בעליון עסוקים יותר מדי בתיקי בג"צ, וכך לא נותר זמן לשופטים לעסוק בערעורים אזרחיים ופליליים - שאמורים להיות עיקר עבודתם של שופטי הערכאה הבכירה. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, נהגה להשיב לו בהזדמנויות שונות כי העיסוק הבג"צי הוא ממילא צדדי ואיננו תופס נתח מרכזי מזמנם של השופטים. הסטטיסטיקה מלמדת כי הצדק עשוי להיות דווקא עם פרידמן. מתוך מלאי התיקים הפתוחים בעליון, מספרם של תיקי בג"צ (1,645) משתווה כמעט לסך התיקים האזרחיים הפתוחים (1,935), ועובר בהרבה את הערעורים הפליליים (736) והערעורים האזרחיים בגלגול שני (588). היחסים הללו בין סוגי התיקים בעליון, מתברר, הם קשיחים ונכונים גם ביחס לשנים קודמות.

יש מספר סיבות לעלייה במלאי התיקים בבתי המשפט", מסביר בדוח מנהל בתי המשפט, משה גל. "הסיבה הראשונה והמשמעותית ביותר נעוצה בשינוי שיושם באופן סיווג התיקים לתיקים עיקריים ובקשות ביניים, כך שהנתונים בדוח הנוכחי מציגים כתיקים חדשים שנפתחו, תיקים שבעבר נרשמו כהליכי ביניים ולא כתיקים עיקריים; הסיבה השנייה היא כניסתה לשימוש של מערכת 'נט המשפט', היא מערכת המידע החדשה של בתי המשפט, במחוז תל אביב בחודש יולי 2009, המאטה באופן זמני את קצב שמיעת הדיונים; והסיבה השלישית - האטה בקצב העבודה הקשורה לשביתת הקלדניות, שהתרחשה במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2009". 332 אלף תיקים נפתחו במחצית השנייה של 2009 בכל בתי המשפט (למעט בתי המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט העליון, שאינם כלולים בדוח), לעומת 312 אלף תיקים שנסגרו. המשמעות היא גידול של 20 אלף תיקים במלאי התיקים הפתוחים, שעמד בסוף 2009 על 468 אלף תיקים. רובם המוחלט (284 אלף) הם תיקי בית משפט השלום, שהופכים להיות כיכר העיר השיפוטית, תהליך שאף יואץ עם סיום הליכי החקיקה לפתיחת מחלקות מינהליות גם בשלום. במלאי התיקים הפתוחים תופסים מקום נכבד גם תיקי התעבורה הפתוחים (כ-57 אלף), ותיקי בתי המשפט לענייני משפחה (48 אלף) - שניהם מקבילים במעמדם לבתי משפט השלום. כך שלצד המערכת המקבילה של בתי הדין לעבודה (43 אלף תיקים פתוחים), נמצאים בבתי המשפט המחוזיים רק 37 אלף תיקים פתוחים. סך-כל ערכאות השלום ומקבילותיהן תופסות 83% מנתח התיקים הפתוחים במערכת. רוב הפעילות בבתי המשפט היא בתחום האזרחי, אם כי בשיעורים מתונים מכפי שנהוג לחשוב: 79% מהתיקים בבתי משפט השלום ו-84% מתיקי המחוזי הם אזרחיים, לעומת 21% ו-16% בהתאמה שהם תיקים פליליים. מאחר שרוב מוחלט של התיקים הפליליים אינם מגיעים להליך הוכחות, אלא מסתיימים בהסדרי טיעון מסוגים שונים - בין אם ההסדר נחתם לפני תחילת המשפט או במהלכו - ניתן היה להניח כי שיעור העיסוק בפלילים באולמות המשפט נמוך אף יותר. את הנתונים אפשר לפיכך להסביר בשתי דרכים: האחת, גם תיק של הסדר טיעון נרשם כתיק שנכנס למערכת המשפט, אף אם הטיפול בו הוא טכני בעיקרו, או לפחות מקוצר. ההסבר השני נעוץ ב"מגה תיקים" הפליליים בעיקרם - בין אם מדובר בתיקים של ארגוני פשיעה, ובין אם מדובר בתיקים כלכליים סבוכים של צווארון לבן, התוצאה זהה: ריבוי נאשמים, ריבוי תיקים, ריבוי עדים, אין-ספור ישיבות הוכחות וטור ססטיסטי תקוע של השופט או הרכב השופטים. נתוני מספר התיקים שנפתחו בכל ערכאת שיפוט מסייעים להבחין לא רק היכן מצויים הפקקים במערכת, אלא גם היכן מתקיימת עיקר העבודה השיפוטית. נתונים אלה מלמדים כי בתי המשפט לתעבורה מאכלסים כחמישית (20%) מסך התיקים שנפתחו ושנסגרו במערכת השיפוטית בתקופה הרלוונטית: 65 אלף תיקי תעבורה נפתחו ב-6 החודשים האחרונים של 2009, לעומת 61 אלף תיקים שנסגרו. בבתי המשפט המחוזיים, להבדיל, נפתחו ונסגרו רק 6% מסך התיקים באותה תקופה - 20 אלף תיקים נפתחו, לעומת פחות מ-19 אלף שנסגרו.

שנת 2009 הייתה שנה טובה בכל הקשור למינוי שופטים. לא בכדי לקחו על עצמם שני שרי המשפטים האחרונים - דניאל פרידמן ויעקב נאמן - כפרויקט לפתוח את כל הסתימות בנוגע למינוי שופטים, ולשנע את הוועדה לבחירת שופטים כדי למלא את כל התקנים הפנויים במערכת. המבצע, כידוע, הסתיים בהצלחה: נכון לסוף שנת 2009, כל התקנים בכלל בתי המשפט התמלאו. 15 שופטים מכהנים בעליון (ועוד שני רשמים, שאחד מהם במעמד של שופט שלום); 152 שופטים במחוזי (נכון לסוף השנה כיהן במחוזי נצרת אפילו שופט אחד מיותר); 380 שופטי שלום - כוח-האדם השיפוטי מילא את כל התקנים. מלבד בתי הדין לעבודה, שבהם כיהנו 55 שופטים, שניים פחות מהתקן. גם השופטים, חדשים כוותיקים, מלאים טרוניות על מערכת המחשוב החדשה של בתי המשפט, שבינתיים גורמת לסרבול והאטה של הדיונים במקום לייעול והאצה. דוגמה לכך היא הירידה הדרמטית שחלה ב-6 החודשים האחרונים של 2009 בהגשת "תובענות ממוכנות", דהיינו באמצעים ממוחשבים ולא בהגשת ניירת למזכירויות בתי המשפט. לעומת 21 אלף תובענות ממוכנות שהוגשו במחצית השנייה של 2008, הוגשו בתקופה המקבילה ב-2009 רק 3,000 תובענות כאלה. מחיר ההאטה - עלייה במלאי התיקים הפתוחים, בעיקר אלה שאמורים לרוץ במערכת בסדר דין מהיר: קרוב ל-23 אלף תביעות קטנות הוגשו בבתי משפט השלום במחצית השנייה של 2009, לעומת 19 אלף תביעות כאלה שבאו על סיומן באותה תקופה. מספר התביעות הקטנות גדל אמנם, בשל שינוי החוק המאפשר הגשת תביעה קטנה עד לסכום של 30 אלף שקל, במקום 17,800 כפי שהיה עד ספטמבר 2008. ואולם כל תביעה שהפכה "קטנה" עקב שינוי החוק, ירדה מסך התביעות הרגילות המוגשות לשלום, כך שהדבר לא היה אמור ליצור עיכוב נוסף. גם בתביעות בסדר דין מהיר הורגש הפקק: 24 אלף תיקים נפתחו במחצית השנייה של 2009, 20 אלף נסגרו. וגם - חמור מכל היתר - בתיקים הפליליים: 119 אלף כתבי אישום הוגשו לבתי המשפט בתקופה הרלוונטית, רק 115 אלף נסגרו. המלאי, או שמא יש להגדיר זאת - ערימת התיקים, הולכת ומגביהה.