מומחה שעדותו נסתרה באינטרנט, הוזמן לדיון נוסף

"בהסבר נאמר כי המחלה בה חלתה הפונה באינטרנט נמשכה שנתיים ולכן יכולה הייתה להיות SL. אי-לכך, בתשובה שנתן פרופ' פרס לפונה ומתוך חשש שחלתה במחלה זו, הוא רצה שתימנע מחשיפה לשמש. בהתייחס למערער תשובתו היתה: "מהרשומות הרפואיות החדשות התקבל אישור נוסף שמחלתו של שמואל קסטיאל החלה בשנת 1987, כלומר לפני 18-19 שנים. אחרי תקופה כל כך ארוכה ניתן להיות אופטימיים ולהניח שמחלתו תמשיך להתבטא ב-ULTD ולא תהפוך חלילה ל-SLE ... כאמור פרט ללופוס המחלות האוטואימוניות המוזכרות אינן נגרמות או מתפרצות על-ידי תנאים סביבתיים". כך קבעה (יום ב', 22.03.10), שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אסתר קובו, במסגרת תביעה שהגיש אדם אשר טען כי שורה של מחלות אוטואימוניות שבהן לקה, ביניהן מחלת הלופוס, נגרמו עקב חשיפה שנחשף לה במהלך שירותו הצבאי לקרינת UV. המערער, אשר שירת בצה"ל בשנים 1984-1988 בחיל השריון כקצין, אובחן לראשונה בנובמבר 2002 כסובל ממחלת UCTD. מחלה זו מהווה אוסף של מחלות רקמת החיבור. בשלביה הראשונים היא מתבטאת בתמונה לא מוגדרת, בחלק מן המקרים היא נשארת עם אותם סמפטומים, ובחלק מן המקרים היא מתפתחת למחלות נוספות כגון לופוס. עם זאת, הגם שאובחן באיחור, מחלתו של המערער פקדה אותו כבר בשנת 1987. המערער הגיש לקצין התגמולים תביעה בשנת 1988, ונבדק על-ידי מומחה מטעמו בשנת 2000 (!), תוך שאותו מומחה, פרופ' פרס, קבע כי אין קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו הצבאי. לאחר שערעורו לוועדת הערעורים נדחה, הוא לא התעצל, ובדק את תשובותיו של מומחה זה בפורום רפואי כלשהוא באינטרנט, שם מצא כי בניגוד למה שנמסר לוועדה על-ידי מומחה זה, באינטרנט הוא השיב כי קיים קשר בין קרינת UV לבין מחלת הלופוס. בעקבות כך הוא הגיש ערעור, ובית המשפט המחוזי הורה להשיב את הדיון לוועדת הערעורים. עם זאת, פרופ' פרס נחלץ מן הסתירה בעור שיניו והסביר כי בעוד שבמקרה הקונקרטי של המערער, בנתוניו הספציפיים, לא נמצא כל קשר בין מחלתו האוטואימונית, שעד כה התבטאה בואריאציות אחרות של המחלה אך לא בואריאציה-הלופוסית, לבין מחלתו, הרי שבמקרה של הגולשת האנונימית באינטרנט, מתוך דאגה לשלומה וחשש כי היא נחשפת לשמש ועלולה לסכן את עצמה, הוא יעץ לה, מתוך זהירות, להימנע מחשיפה לקרני השמש.