"במספר פסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק נקבע כי פסקי דין זרים שניתנו במעמד צד אחד אין לתת להן משקל של ממש זאת מאחר שלא נבחנה בהן טובת הקטין כראוי או לא היה יצוג ראוי לצד המשיב /ה בעתירה בפני בג"צ. במקרה דנן, אומנם הצו שניתן ע"י ביהמ"ש באנגליה מיום 5.2.2010 המורה לאב להשיב את החסויה לאנגליה ניתן במעמד צד אחד, אולם צו זה ניתן לאחר הליכים ממושכים וממצים במעמד הצדדים. לא זו אף זו מדובר כזכור בהליך שנפתח על-ידי האב עצמו". כך קבע (יום ה', 22.03.10) שופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, פאול שטרק, בבקשה מסוג 'הביאס קורפס' שהגישה אם החסויה, אשר מתגוררת באנגליה, להורות לאב להשיב את החסויה לאנגליה.
מדובר בחסויה אשר מתגוררת שנים רבות באנגליה עם אמה ואביה הגרושים, כאשר במשך כל השנים האלו בית המשפט מטפל בענייניה וקובע מפעם לפעם הוראות הן באשר לטיפול בה, באלו מוסדות תושם, והן באשר לחלוקת התפקידים ההורית ככל שהדבר נוגע בטיפול בה, למי מההורים תקום איזו סמכות בהקשר לאיזה עניין של החסויה, וכדומה. בעוד ההליכים תלויים ועומדים, וכאשר הסתיימה לפי החלטת בית המשפט באנגליה התקופה שבה רשאי האב להחזיק בבת החסויה, הוא חטף אותה בישראל, וזאת תחת שיתמודד בזירה המשפטית. טענתו ולפיה לא ניתנה לו הזדמנות לומר את דברו בעניין פסק דין שניתן בעניין החסויה במעמד צד אחד נדחתה, וזאת היות והגם שפסק הדין הספציפי המדובר, אמנם,
ניתן במעמד צד אחד, קדמו לו דיונים רבים מספור והאב מושתק מלטעון כי הופתע מהתוצאה, לא נערך לה, או שחלילה לא ניתן לו יומו בבית המשפט באשר לתוצאה זו.
השופט שטרק השית על האב הוצאות משפט בשיעור של 50 אלף שקלים, וזאת בד-בבד עם מתן הוראה להשיב את החסויה לאנגליה.