" סך הכל התמונה היא, כי ברשות המשיב נמצאו 50 זוגות אופניים, שאין בידו הסבר המניח את הדעת, לא באשר לדרך רכישתם, לא באשר לזהות המוכרים אותם, לא באשר לקונים הפוטנציאליים ואף לא באשר לדרך ההשתכרות שמכוחה הצליח לצבור את "ההון" שעמד לו כדי לרכוש את הרכוש שדובר בו". כך קבעה (יום ד', 14.04.10) שופטת בית המשפט המחוזי, דבורה ברלינר, בהכרעת דינו של אדם מוחמד, הפליט הסודני אשר במכולתו נמצאו חמישים זוגות אופניים, ואשר זוכה מאשמת גניבתם.
בפסק דינו של בית משפט השלום נפסק כי חרף העובדה כי שש מתוך 50 זוגות האופניים זוהו כגנובים, מה שמקים חשד סביר כנגד הנאשם כי גנב אותם, הוא הצליח להרים את נטל הראיה להראות כי לא גנב את האופניים שכן סיפק הסבר סביר ולפיו רכש אותם ב"שוק מדרכוב נווה שאנן" אולם לא נהג ליטול קבלות בעבור רכישותיו, וזאת מפאת נוהג המסחר במדרכוב נווה שאנן.
המדינה ערערה על הכרעת הדין, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה וקבע כי חרף העובדה ולפיה הנטל המוטל על נאשם להוכיח את חפותו לאחר שקמה חזקה לרעתו, הוא נטל של 'מאזן ההסתברויות' ולא 'מעבר לספק סביר', הנאשם לא עמד בנטל זה בין היתר משום שבלתי הגיוני כי הוא חסך סך של 22,000 ש"ח, וזאת בהתחשב בעלויות המחיה והדיור, משום שהנאשם נקב בשמותיהם הפרטיים של האנשים מהם רכש את זוגות האופניים לכאורה, אך לא מעבר לכך, ובעיקר משום שיש חוסר הגיון מובהק בכך שאותו אדם עצמו ימכור מספר זוגות אופניים משומשים: "אם אכן מדובר במוכר חוקי של אופניים משומשים, הדעת נותנת כי יהיה בידו זוג אחד. עצם העובדה שמדובר בקנייה "סיטונאית" של מספר זוגות אופניים מאותו אדם, כשמדובר באופניים משומשים שאינם נרכשים בחנות המיועדת לכך אלא ברחוב, מטילה חשד שמדובר באופניים גנובים".
כמו-כן, הנאשם לא הסביר כיצד משלוח אופניים משומשים לגאנה, במקום כסף מזומן, יועיל למשפחתו כלכלית. עצם העובדה שלגבי חלק מן החפצים במכולה היו ברשותו של הנאשם קבלות העידה, לשיטת בית המשפט המחוזי, כי היכן שלא היו לנאשם קבלות, מתחזק החשד בדבר גניבה אשר הנאשם לא הצליח לסתור.
הנאשם הורשע והדיון הושב אל בית המשפט קמא לצורך שמיעת הטיעונים לעונש.