"מעת שאין חולק כי למעט המשכון אין כל בטוחה להחזר הלוואה, הכיצד סוברת המערערת כי בית המשפט יקבע כי חרף האמור, חייב היה המשיב לשים כספו על קרן הצבי". כך קבע (יום ב', 22.03.10), שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ישעיהו שנלר, בתביעה שהגישה לקוחה של בנק להצהיר כי משכון שרובץ על דירת מגורים ברמת גן, ואשר מכוחו ננקטים הליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה, הינו חסר תוקף.
ראשיתה של הפרשה בהסכם שנערך בין נאור מרדכי לבין אביה של המערערת, ולפיה הלוואה שהלווה מרדכי, בסך 100 אלף שקלים, לאביה של המערערת, ביום 31.05.04. בהסכם זה נקבע כי ירשם משכון על הדירה וכי לאחר רישום המשכון, מרדכי מתחייב להשלים את ההלוואה עד לסך של 500 אלף ש"ח. בעקבות הסכם ראשון זה נחתם ביום 9.06.04 הסכם הלוואה שני, הפעם באמצעות עורך דין אשר ייצג את שני הצדדים, ואשר עיקרו דומה להסכם ההלוואה הראשון, אך בתוספת ולפיה ניתנה האפשרות ללוה "אפשרות אוטומטית להאריך את ההלוואה לתקופה נוספת של 24 חודשים".
לאחר חתימת שני ההסכמים נרשם משכון על הדירה לטובת מרדכי, אך לתקופה של שנה. כל אותו זמן הייתה אמה המנוחה של המערערת, אורית הפנר, הבעלים של הדירה, והיא זו שחתמה על שטר המשכון.
המשכון הוארך לשנה בלבד - הלווה נותר בלא כל בטחונות כמו בכל מחזה, כאשר במערכה הראושנה מונח אקדח על השולחן, במערכה השלישית מישהו צריך לירות בו. במחזה שלנו, ביטל מרדכי במערכה השניה של המחזה שני צ'קים שהיו אמורים להשתלם לאביה המנוח של המערערת, מיד לאחר מסירתם, וזאת בטענה כי האקדח היה טעון כבר במערכה הראשונה - קרי - המשכון היה תקף לשנה והיה יסוד סביר להניח כי משך ההלוואה יתארך מעבר לשנה, כך שהוא, כמלווה, ישאר בלא בטחונות. באחד מיני הדיונים הרבים אשר נתקיימו בעניין זה קבע בית המשפט כי "האב פעל שלא
בתום לב" וכי "בצדק סירב המשיב ליתן את ההלוואה הנוספת ללא אותה בטוחה של המשכון, וכשהאב לא הביע כל הסכמה להארכת תוקפו של המשכון". בית משפט קמא תיאר את הפניות של המשיב והפועלים מטעמוֹ, אשר דרשו מהאב לתקן את הגבלת מועֵד תוקפו של המשכון, אך ללא הועיל. בנסיבות אלו, קבע בית משפט השלום, המשכון בטל, ועל הלווים להשיב את כספי ההלוואה.
הבת: מרדכי הוא מלווה מנוסה, וידע על מה חתם בערעורה טענה המערערת כי אמה לא הייתה מסכימה לשעבד את הדירה בגין הלוואה של 100 אלף ש"ח בלבד, אלמלא הובטח לה שאכן ההלוואה יכול ותגדל עד לסכום של עד 500 אלף ש"ח. כן גורסת המערערת כי מרגע שההסכם לא קוים על-ידי המשיב, אזי אין תוקף למשכון. עוד מעלה המערערת את הטענה ולפיה, ככל שהיו למרדכי טענות, היה עליו להעלותן טרם חתימת ההסכם השני, וקשה לקבל את גרסתו, כמי שעוסק במתן הלוואות בשוק האפור, בדבר טעות זו או אחרת. גם אין כל סימוכין בכובים כאילו היה על המנוחה להאריך את מועד תוקפו של המשכון.
ביהמ"ש: לא יתכן שהמלווה יסכים להשאר בלא בטחונות השופט שנלר מציין כי בהיותם של הורי המערערת חסרי אמצעים, לו יתקבל ערעורה, המלווה לא יוכל להפרע מן ההלוואה שכבר נתן בשום דרך שהיא. בנסיבות שבהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ובנסיבות שבהן הגיונם של מסקנות בית משפט קמא יפה הוא, לא מצא השופט שנלר לנכון להתערב במסקנותיו. השופט שנלר מציין כי גם אם מרדכי הוא מלווה מנוסה, הוא הוטעה בנסיבות אלו:
"גם אם לא גילה המשיב, או לא שת לִבו, לאותה הגבלה, הרי מיד לאחר שגילה את ההגבלה, פנה לאב. לא היה כל קושי להשיג את ההסכמה להארכת תוקפו של המשכון, ועצם הסירוב לכך מחד-גיסא, והעמידה על זכותו של האב להגדלת ההלוואה מאידך-גיסא, הִנה שימוש בזכות, אף אם קיימת, שלא בתום לב".
השופט שנלר קבע כי המשכון בטל, חייב את המערערת להשיב למרדכי את סכום ההלוואה שנתנה עד כה בסך 100 אלף ש"ח, וכן בהחזר הוצאות משפט בסך של 20 אלף ש"ח.