האם אפשר להתאבל על מותה של סדרת טלוויזיה? לפי התחושות שפרק הסיום של "אבודים" מעורר, כנראה שאפשר. שש שנים לאחר עלייתה לאוויר, סדרת הדרמה המדוברת והמצליחה של רשת ABC הסתיימה הבוקר בפרק כפול שהועבר בשידור סימולנטי בארה"ב, אירופה וגם בערוצי הכבלים בישראל. הפרק האמציונלי חתם שש עונות רוויות בתיאוריות, מערכות יחסים ועשרות דמויות שמיליוני צופים עקבו באדיקות אחר גורלן - ונאלצו להפרד מהן.
הסדרה, שעלתה לשידור בארה"ב ב-22 בספטמבר 2004, החלה בצילום תקריב של עינו של ג'ק (מתיו פוקס) - וכך היא גם נחתמה. האם הפינאלה ענתה על כל השאלות שהועלו בשש השנים האחרונות? לא. אבל הסוף האמציונלי והפילוסופי של פרק הסיום הכפול הותיר את מעריציה אבלים ומבולבלים.
מבלי להיכנס לפרטים מיותרים שיהרסו את חוויית הצפייה, ניתן לכתוב ש"אבודים" - למרות הבלבול הרב שאפיין את עלילתה - הצליחה לבסוף להתעלות על עצמה ולהיחרת בזכרון כמסע רגשי משותף למיליוני צופים. כמו כל מסע, הוא היה רצוף ברגעים מרגשים, אבל גם ברגעים משונים, מופרכים או סתם הזויים. ניכר שיוצרי הסדרה, שהונעו על-ידי אמונה לא פחות מג'ון לוק, ביקשו ליצור יצירה עם מטען רגשי ואינטלקטואלי, ולא רק למכור מוצרים (למרות ההצלחה הכלכלית האדירה של "אבודים" ותעשיית המיליונים שהיא מגלגלת). מסדרה שנועדה להיות מעין ריאליטי מתוסרט (ושאבה את השראתה מההצלחה של "הישרדות" האמריקנית), הפכה "אבודים" לאחת הסדרות החשובות של העשור האחרון, ולראשונה שהשכילה לשתף את צופיה במסע דרך האינטרנט ואלפי הפורומים ואתרי המעריצים שהוקמו לכבודה.
הפינאלה קיימה את ההבטחות שפיזרו היוצרים בריאיונות הרבים שהעניקו בשבועיים האחרונים - מרבית הדמויות שמתו חזרו להופעות אורח (אבל איפה אתה, מר אקו?), הטובה מביניהם הייתה של הכלב וינסנט. שתי המציאויות המשיכו להתקיים במקביל וקרב האיתנים בין ג'ק לאיש בשחור הוכרע בסצנה יפיפיה שתכנס לפנתאון סצנות הטוב-נגד-הרע בהיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה. במקביל, הפרק עסק בקירוב לבבות ועבר מסצנת איחוד מרגשת אחת לאחרת - עד לטוויסט הסופי שבוודאי יספק חומר לעשרות אלפי מילים, מאמרים וכנראה גם כמה דוקטורטים ומכתבי איומים של מעריצים מאוכזבים.
כמו הסדרה כולה, פרק הסיום הכפול העלה גם הוא יותר שאלות מתשובות (ולא מעט רגעים מופרכים) - אבל בני אדם נוטים להיות סלחניים כלפי הזכרונות שלהם, ולפחות מהבחינה הזו "אבודים" הייתה מסע טלוויזיוני שהיה כדאי לעשות אותו.