אנשי NMC כבר שחרור בעבר מארז מיוחד הכולל כמה מסרטיו הקלאסיים של וודי אלן. הפעם, נאספו יחד שלוש מיצירותיו המאוחרות יותר - "נקודת מפגש" (2005), "ויקי, כריסטינה, ברצלונה" (2008) ו"מה שעובד" (2009). למרות הסמיכות בתאריך יציאתם, מדובר בסרטים מאוד שונים אחד מהשני, אשר מייצגים במידה מסוימת זרמים שונים בתוך הפילמוגרפיה של אלן.
הדרמטי: "נקודת מפגש" הוא סרט מאוד לא אופייני לאלן. נעדרת ממנו דמותו של היהודי-הניו-יורקי, ההיפוכונדר והניורוטי המוכרת כל כך. הבחירה לצלם בלונדון, והקאסט האנגלי עד אימה הופכים את האסתטיקה של הסרט לקרה ומרוחקת בהרבה מהרגיל. למעשה מדובר בסרט מתח, אשר במרכזו עומד כריס (ג'ונתן ריס מאיירס), שחקן טניס לשעבר שמוצא עצמו כלוא בין נישואיו הנוחים למאהבת הפרועה שלו (סקרלט ג'והנסון). כאשר זו האחרונה נכנסת להריון הוא מחליט לא לקחת סיכונים.
האקזוטי: ג'והנסון שבה ב"ויקי, כריסטינה, ברצלונה" לגלם את אחת מהדמויות הנשיות הטיפיקליות של אלן. יחד עם פנלופה קרוז (שאף זכתה באוסקר על תפקיד זה), ורבקה הול (המעצבנת במיוחד), ניכרת היטב טביעת ידו של התסריטאי והבמאי המוכשר הזה. הסרט מתרכז בשתי חברות, ויקי וכריסטינה, שטסות לחופשת קיץ בברצולנה. האחת שמרנית ומאופקת, השנייה הרפתקנית וחסרת עכבות. עד מהרה הן מוצאות עצמן במשולש אהבה עם אמן מקומי (חוויאר בארדם ההורס), ועם האקסית המשוגעת שלו (קרוז).
הנוירוטי: "מה שעובד" מתאים היטב למשבצת הסרט הוודי-אלני המוכר. לארי דיוויד הוא בוריס ילניקוף - גבר בגיל העמידה, הסובל מהיפוכונדריה, ציניות קשה וצליעה ברגל ימין, פוגש במקרה נערה דרומית (פטרישה קלרקסון), מבולבלת וחסרת השכלה. הסיטואציה הפיגמליונית הזו, הופכת בזכות הטקסט המשעשע של אלן לאוסף של פאנצ'ים בלתי נגמרים. אלן לא מהסס לשים את כל תובנות חייו בפיהן של הדמויות, במונולוגים ישירים למצלמה או במהלך דיאלוגים שנונים.
ציטוטים נבחרים: "מה שעובד הוא מה שמחזיק אותך בחיים" (לארי דיוויד ישר למצלמה) ; "היא ניסתה לתקוע בי סכין!" - "אולי עשית משהו שעודד את זה" (חוויאר בארדם ורבקה הול מנהלים דיאלוג על מערכות יחסים).
תוספות: למרבה הצער בשלושת הסרטים אין כמעט תוספות למעט טריילרים. ב"מה שעובד" פנקו אתכם בראיון שנערך עם וודי אלן לקראת צאתו של הסרט בחדשות ערוץ 2. למרבה הצער, הראיון בעיקר מספק הוכחה לכישוריו המפוקפקים של ארהל'ה ברנע ככתב תרבות.
מבחן המסך הקטן: בשני הסרטים הראשונים, צמצום גדול הפריים מוריד מעט מההנאה הגדולה של הנופים המצולמים. אנגליה ולונדון מצד אחד, וברצלונה וספרד מצד שני. יחד עם זאת, לא מדובר באף אחד מהמקרים בסרטים המבוססים על שוטים מרהיבים של סביבה, אלא הרבה יותר קלוז-אפים על הדמויות עצמן. במילים אחרות, חוויאר בארדם נשאר יפה גם ב-42 אינץ'.