תחבולתו של צ'אווס מזכירה לא מעט את התחבולה שבה נקט לפני 15 שנה נשיא ארגנטינה לשעבר, קרלוס מנם, מוסלמי ממוצא סורי, כשאיפשר למחבלי החיזבאללה להיכנס לארצו כדי לחסל בה כמאה יהודים מקומיים בסיועה של מכונית תופת, לאחר שזו הוצבה בפתח בניין הסוכנות היהודית, "אמיה", בבואנוס איירס. ברכנר מתריע על הסכנה הגדולה הנשקפת מצ'אווס וממשטרו הרודני, שנותן יד חופשית לפעילותה של "התנועה האיסלאמית המהפכנית" בארצו. תנועה זו מגייסת לשורותיה רבבות בני שבטים אינדיאניים ומאסלמת אותם כדי שיהיו מוכנים ל"מלחמת הקודש העתידית של אמריקה הלטינית". את הגברים שבהם, עטויי הכאפיות, דואג החיזבאללה לצייד בנשק חם, הכולל רובי קלשניקוב, רימונים ופצצות, ואילו את ילדיהם חוגרים בחגורות-נפץ ממולכדות. גם מקומן של הנשים האינדיאניות לא נפקד ב"חינגא" הזאת, והן מצטלמות כרעולות-פנים, נושאות בידיהן שלטים בגנות ישראל והציונות, ומפריחות סיסמאות בזכות הקמתה של מדינה פלשתינית.

מסתבר ש"התנועה האיסלאמית המהפכנית" של ונצואלה כבר הצליחה להקים שלוחות פעילות באחדות ממדינות מרכז-אמריקה האחרות, כמו סלבדור, בוליביה וניקרגואה, המשתפות באורח גלוי פעולה עם צ'אווס, והתגלו גם ניצנים ראשוניים לפעילות כזו במדינות דרום היבשת. בתוך כך מתריע ברכנר מפני הסכנה הגדולה האורבת לאמריקה הלטינית כולה בשל הפעילות העוינת בה ובשל גל הטרור המאיים עליה, בעקבות חבירתו המסוכנת של צ'אווס לאחמדינג'אד. בד-בבד גואה בוונצואלה, לדבריו, גל גדול של אנטישמיות, כשיהודי המדינה מואשמים בכך שהם משתלטים על הכלכלה והמסחר של ארצם. גם ארצות-הברית אינה יוצאת נקייה מן העניין; ונצואלה, הרוחשת שנאה תהומית לאמריקה ה"גרינגוסית", מתייחסת אליה כאל "השטן מן הצפון", באשר היא "מסייעת לישראל לעשוק את הפלשתינים".