אפשר לקרוא להן מכונות להדפסת כסף. תחנת הכוח OPC של
החברה לישראל החלה לייצר חשמל לפני כחודשיים. החודש הצטרפה אליה תחנת הכוח דוראד שבבעלות משקיעים ישראלים וטורקים. שתיהן ביחד אחראיות לייצור של כ-10% מהחשמל במדינה בממוצע. יצרני החשמל הפרטיים מוזילים את עלות החשמל ללקוחותיהם ולמשק, מצמצמים את מונופול הייצור של חברת החשמל ובדרך גורפים לכיסיהם רווחי עתק. המודל העסקי שלהם פשוט, לייצר חשמל בזול וביעילות ולמכור אותו בתעריף גבוה בעשרות אחוזים, אך עדיין נמוך בכ-7% מתעריפי חברת החשמל. שיעורי הרווחיות שלהם אינם ידועים, בהיותם גופים פרטיים, אך בשוק מעריכים כי תחנת כוח דוגמת דוראד יכולה להגיע בקלות לתשואה של 30% לשנה על ההון ויותר מכך.
כניסת התחרות לתחום ייצור החשמל מלווה בלא מעט מתיחות ומאבקים מול חברת החשמל (ראו מסגרת), אבל מתברר כי לפחות בטענה אחת צודקים עובדי חברת החשמל: התחרות בינם לבין יצרני החשמל הפרטיים אינה נעשית בתנאים שווים. מעבר לכך, מתברר כי צרכני חברת החשמל מסבסדים את צרכני היצרנים הפרטיים, שנמנים עם הגופים העסקיים החזקים במשק, בשיעור שילך ויגדל ככל ששיעור החשמל הפרטי במדינה יגבר.
כעת פועלת רשות החשמל לתיקון המצב באמצעות שינוי מבנה התעריף באופן שינהיג חלוקה שוויונית של הנטל ויאפשר תחרות אמיתית בין תחנות הכוח של חברת החשמל ותחנות הכוח של היצרנים הפרטיים.
חברת החשמל הממשלתית סובלת מפיצול אישיות מובנה. מצד אחד היא אמורה להתנהג כחברה עסקית ולפעול אך ורק על-פי שיקולי רווח והפסד, ומצד אחר היא נחשבת לספק שירות חיוני שחלה עליו החובה להבטיח אספקת חשמל אמינה לכל צרכן חשמל במדינה, לא משנה היכן הוא נמצא. מעבר לכך הוטלו על חברת החשמל בשנים האחרונות כמה משימות "לאומיות". כך למשל החברה מחויבת למכור חשמל מוזל לאוכלוסיות מוחלשות, מה שמכונה "תעריף חברתי", בסבסוד שעלותו עד 240 מיליון שקל לשנה. מן העבר השני החברה מחויבת לרכוש במאות מיליוני שקלים לשנה את החשמל שמפיקות המערכות הסולאריות בעלות ממוצעת שגבוהה פי כמה מהעלות של החשמל שהחברה מייצרת בעצמה. בנוסף מחייבת המדינה את חברת החשמל להפעיל תחנות כוח מופעלות בפחם למקרה שתהיה תקלה במערכת אספקת הגז, למרות שכדי להפעיל את התחנות האלה חייבת חברת החשמל להשקיע מיליארדים במערכות ובאמצעים להפחתת זיהום אוויר. אין מה לרחם על חברת החשמל - כל העלויות הנוספות האלה מוחזרות לחברה דרך חשבונות החשמל שמשולמים על-ידי כלל צרכני החשמל.
אבל התוצאה הלא רצויה של כל העלויות המיוחדות שמוטלות על חברת החשמל היא שתעריף ייצור החשמל במדינה הפך למעשה למעין בלנדר של הסדרים שונים ומשונים. כל עוד חברת החשמל ייצרה 95% מהחשמל במדינה זה לא הפריע לאף אחד, אבל מרגע שהחלו יצרני חשמל פרטיים גדולים להיכנס למשחק נוצרה בעיה, משום שהיצרנים הפרטיים הצמידו את החוזים שלהם לתעריף הייצור הרשמי. גם ספקי הגז כמו תמר נהנו מכך שהתעריף היה מנופח וגבוה מהעלות האמיתית. המפסידים היו צרכני החשמל שמימנו בעקיפין את התעריפים המנופחים בהסכמים.
כדי לתקן את המצב המעוות הזה מכינה רשות החשמל רכיב תעריפי חדש שייקרא עלויות מערכתיות. אל תוך הרכיב החדש ייכנסו כל העלויות הנוספות שמוטלות כיום על חברת החשמל ומגולמות ברכיבי הייצור והחלוקה. כך למשל תועבר לרכיב החדש העלות העודפת שכרוכה בהקמת תחנת כוח פחמית על פני תחנת גז במחזור משולב (מחז"ם). גם התעריף החברתי, עלויות עודפות של רכישת חשמל מאנרגיות מתחדשות וכן עלויות זמינות וגיבוי וניהול מערכת יועברו אל הרכיב המערכתי.
יצירת הרכיב החדש תביא בוודאות להפחתה בתעריף החשמל למקטע הייצור. כתוצאה מכך צפויים לרדת בהתאמה מחירי הגז בהסכמים שצמודים לתעריף הזה. גם יצרני החשמל הפרטיים צפויים להוריד את מחירי החשמל בהסכמים שלהם מול הלקוחות ומצד אחר ייאלצו לספוג את הרכיב החדש, תוך פגיעה בשיעורי הרווחיות. "אין שום סיבה בעולם שהתשואות בתחום האנרגיה בישראל יהיו שונות מברוב המדינות בעולם, וברוב העולם אין תשואות של 30%-40%", אמר ל"
גלובס" גורם בכיר במשק החשמל.
גם לאחר השינוי במבנה תעריף החשמל ייוותרו עיוותים במשק החשמל. אחת הבעיות הגדולות שממתינה עדיין לפתרון נוגעת להסדרת הלוואות הענק ההדדיות שבין הציבור לחברת החשמל. משבר הגז המצרי, למשל, היה אמור להזניק את מחירי החשמל במדינה ביותר מ-40%, משום שחברת החשמל נאלצה לרכוש דלק יקר יותר במקום הגז המצרי, בעלות עודפת של כמעט 10 מיליארד שקל. בפועל התשלומים נפרסו על פני כמה שנים וההתייקרות הייתה נמוכה יותר. יצרני החשמל הפרטיים שהחלו לייצר השנה נהנו מכך שתעריף החשמל השנה עדיין גבוה ב-4 עד 5 אגורות יותר מעלות הדלק השנה, כתוצאה מפריסת תשלומי החוב לחברת החשמל. מדובר ברווח בלתי צפוי (Windfall) ליצרנים שעשוי להגיע למאות מיליוני שקלים. מהצד השני צריך לזכור שהציבור הלווה מיליארדים לחברת החשמל וסיפק לה מראש את ההון לבניית תחנות כוח. לקוחות של חברת החשמל שעוברים ליצרני החשמל הפרטיים זכאים לכאורה לסילוק ההלוואה שנתנו לחברת החשמל.
"גם אם המהות נכונה - העיתוי גרוע"
ברשות החשמל אומרים כי נושא גילום עלויות המערכת בתעריף החשמל אינו חדש אלא נקבע בשתי החלטות שרשות החשמל קיבלה בשנים האחרונות.
עוד מוסיפים ברשות כי שינוי מבנה התעריף יקל על יצרני החשמל הפרטיים לבנות את המודל העסקי שלהם 18 ו-20 שנה קדימה. אלא שיצרני החשמל הפרטיים טוענים בדיוק ההפך: "לרגולטור בישראל יש צורך אובססיבי למצוא כל הזמן סיבות לעשות רעש במערכת לשם עשיית הצדק".
מנכ"ל אחד היצרנים הגדולים אמר היום ל"גלובס": "גם אם המהות נכונה - העיתוי גרוע". לדברי אותו גורם, "לקח הרבה מאוד שנים כדי להגיע לשלב העוברי שבו אנחנו נמצאים כרגע. בקושי נוצר מגה-ואט אחד של חשמל פרטי והיזמות הפרטית מייצרת עדיין רק אחוזים בודדים מהחשמל במשק ורחוקה מהיעדים שקבעה הממשלה - וכבר מתחילים לעשות שינויים תכופים ברגולציה שיוצרים אי ודאות ורעשים במערכת".
- אלו מהלכים מטרידים במיוחד את היצרנים הפרטיים?
"אנחנו רואים שמתחילים במהלכים 'נגד ריכוזיות' שמעמידים בספק את האפשרות ליזום תחנות כוח נוספות בעתיד. במקביל יש שינויים כמו שינוי בחישוב תעריפי התעו"ז שיש להם השפעה מהותית על המודלים של פרויקטים עתירי הון וסיכון. עלות הקמת תחנת כוח פרטית גדולה מגיעה למיליארד דולר ויחד עם הדלק מדובר בהשקעה שיכולה להגיע ל-5 מיליארד דולר על פני 20 שנה. התפקיד של רגולטור הוא גם לתת למשק להתפתח. אם יש עיוותים צריך לתקן אותם אחרי שהעסק כבר עובד מספיק חזק. כרגע הדבר הכי חכם שהרגולטור יכול לעשות הוא לשתוק".