הסוכנות המרכזית לביון (CIA) דיווחה לנו שקר - טוען הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקקיין בתגובה לפרסומים, כי רוברט לוינסון - אמריקני, שנעדר מאז שנסע לאירן - עבד עבור סוכנות הביון האמריקנית.
במרס 2007 טס רוברט לוינסון, נשוי ואב לשבעה מפלורידה, לאי קיש - מרכז תיירות, פשע מאורגן והברחות בחוף הדרומי של אירן במפרץ הפרסי. לוינסון, גמלאי של הבולשת הפדרלית (FBI), נעלם אחרי שנרשם במלונו, וקבע כמה פגישות.
האמריקנים דיווחו, כי הוא אזרח פרטי, שהיה בנסיעה לרגל עסקיו הפרטיים. עתה תברר, כי היה בנסיעה בלתי-רשמית עבור הסוכנות המרכזית לביון, תוך הפרה בוטה של כל הכללים הבסיסים בעבודת הסוכנות. לפי תחקיר של סוכנות הידיעות אסושייטד פרס (AP), קבוצה בסוכנות הביון הפעילה את לוינסון לאיסוף מודיעין באירן. סוכנות הביון הכחישה בחודשים הראשונים להיעלמו כל קשר בינה לבין לוינסון.
בינתיים נודע, כי שלושה אנשי הערכה ותיקים אולצו להתפטר מסוכנות הביון בשל פרשת לוינסון, ושבעה אחרים ננזפו. ובנוסף, שילמה CIA למשפחת לוינסון 2.5 מיליוני דולר, כדי למנוע הגשת תביעה נגד הסוכנות. עוד נמסר, כי נכתבו מחדש תקנות בסוכנות הביון, כדי למנוע הישנות פרשה דומה, שבה אנשי הערכה (ולא אנשי איסוף) הפעילו ישירות גורם חיצוני לאיסוף מידע.
סנאטור מקקיין ואחרים תמהים מדוע המשיכה CIA לדבוק בגרסה, שאין לה כל קשר ללוינסון גם כשנודעה האמת. כבר בשנת 2010, טוענת סוכנות הידיעות AP, היה בידיה אישור על הפעלת לוינסון, והיא דחתה את הסיפור, כדי לא לסכל את שחרורו. סוכנות הידיעות דיווחה, כי שחררה את הסיפור כיוון שנראה, כי אין סיכוי שלוינסון ישוחרר, וממשלת ארצות-הברית לא קיבלה כל סימן חיים ממנו כשלוש שנים. יתר על כן, לגורמים רשמיים בארצות-הברית ברור, שלאירנים היה ידוע על קשריו עם CIA.
מעריכים, כי לוינסון כבר אינו בין החיים - למרות שאין כל סימן, שיאושש הנחה זו. התחממות היחסים עם אירן יכולה לשפוך אור על הפרשה, אך הנשיא רוחאני כבר הודיע רשמית, שאין לארצו כל מידע על גורלו של לוינסון.
הדחה
לוינסון עבד 28 שנים ב-FBI ובסוכנות למלחמה בסמים (DEA). בין השאר, התמחה בלוחמה בסמים ובענייני המאפיה הרוסית בארצות-הברית. בתחילת שנות התשעים יצר קשר עם אן ג'בלונסקי מעריכה ב-CIA, שמתמחה במאפיה הרוסית. בשנת 1998, כשלוינסון פרש לגמלאות, כבר היו ג'בלונסקי ולוינסון ידידים קרובים. כחוקר פרטי, הוזמן לא-אחת לתדרך את אנשי סוכנות הביון בתחומי התמחותו. בעקבות זאת הועסק על-ידי CIA כקבלן חיצוני, שכתב דוחות הערכה בעניין
הלבנת הון.
התברר, כי ג'בלונסקי ואחרים הפעילו אותו לאסוף מידע עבורם ברחבי העולם. את המידע העביר לוינסון לדואר האלקטרוני הפרטי של ג'בלונסקי, כי להסתיר את מקורו.
בתחילת מארס 2007 טס לוינסון לאי קיש בחופה הדרומי של אירן, כדי לפגוש את המודיע שלו, דאוד סלאח-אדין, שהוא פושע מבוקש בארצות-הברית, לאחר שחיסל במרילנד בשנת 1980 דיפלומט לשעבר בשירות החוץ האירני. מאז שנמלט מארצות-הברית נחשב סלאח-אדין למקורב למשטר האירני.
כשנה אחר היעלמו של לוינסקי, לאחר חקירה פנימית בסוכנות לביון, התפטרו ג'בלונסקי וכמה עובדים, ומנהל יחידתם הוצא לגמלאות. לפחות שבעה ננזפו בפרשה. ג'בלונסקי עובדת כעת כחוקרת בחברה להערכת סיכונים, וטים סמפסון, מנהל יחידתה, עבר לעבוד במחלקת המודיעין של המשרד האמריקני לביטחון המולדת.
אותות חיים
בנובמבר 2010 קיבלה כריסטין, אשתו של לוינסון, דואר אלקטרוני משולח אלמוני, שאליו נלווה קובץ וידאו בן 54 שניות, ובו זיהתה את קולו של בעלה. הקובץ כלל תמונות שונות שלו. לוינסון ביקש, שממשלת ארצות-הברית תעשה הכל לשחררו.
בעקבות ניתוח הסרט, פרסמו האמריקנים מודעות בפקיסטן ובאפגניסטן, והציעו פרס של מיליון דולר למי שימסור מידע על לוינסון. שום מידע לא הגיע בעקבותיהן.
בסוף 2010 קיבלה משפחת לוינסון עוד אות חיים ממנו. הפעם נשלח הדואר האלקטרוני מאפגניסטן, והכיל כמה תמונות שלו וקריאה לעזרה. מאז לא התקבל אות חיים מלוינסון, ואין מבינים למה.
כיוון שלוינסון חולה בסוכרת, מעריכים, כי הוא מת בשביו מהמחלה, או במהלך חקירתו.
עד היום אין יודעים מי החזיק בו - אירן, או אולי המאפיה הרוסית. הביון האמריקני הצליח לאתר את הטלפון שבאמצעותו נשלח הדואר האלקטרוני למשפחת לוינסון, וחקר את בעליו. התגלה שאינו קשור לעניין כלל ועיקר. החוקרים הסיקו, כי משלוח הדואר האלקטרוני היה מעשה של ארגון מודיעין מתוחכם ולא של בריוני מאפיה, או של ארגון טרור.
כאמור, אירן מכחישה כל ידיעה על גורל לוינסון, למרות שלכאורה נראה באחרונה בתחומה הריבוני.