עשרות עורכי דין מטעם העותרים, חברות הגז והמדינה הגיעו לאולם המרכזי בבית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבג"ץ, לדון במתווה הגז אותו גיבשו המדינה וחברות הגז, ושעליו חתם ראש הממשלה ושר הכלכלה
בנימין נתניהו לפני כחודש וחצי.
הדיון נפתח בעתירה שהגישו התנועה לאיכות השלטון, אדם טבע ודין והפורום הישראלי לאנרגיה..
בהמשך הקצה בג"ץ 20 דקות לטענות כל אחת מקבוצות העותרים הנוספות. על-פי הודעת בית המשפט, למדינה יינתן פרק זמן של 45 דקות להצגת הטענות, לכנסת - 15 דקות, ולכל אחת מחברות הגז - 15 דקות גם כן.
השופטים הם
אליקים רובינשטיין,
סלים ג'ובראן,
אסתר חיות,
עוזי פוגלמן ו
נעם סולברג.
השופט רובינשטיין הציע לנהל את הדיון כאילו ניתן צו על-תנאי, אך עורך הדין מטעם המדינה, ענר הלמן, התנגד, וכעת מנהלת המדינה התייעצות.
רובינשטיין ביקש את חוות-הדעת החסויות שהוגשו לקבינט מדיני-ביטחוני ואת פרוטוקול ועדת הכלכלה שלא פורסם בישיבות הסגורות. "אנחנו מכירים את העמדה, אבל דברים שרואים משם לא רואים מכאן", טען. עוד ביקש השופט לקבל את חוות-הדעת הפנימית שהוגשה בנוגע לתביעת הבוררות הבינלאומית עם מצרים.
כעת יצאו הצדדים להפסקה, כדי שהמדינה תבחן אם היא מוכנה שהדיון יתנהל כאילו ניתן צו על-תנאי.
עו"ד ענר ביקש מבית המשפט לאפשר לראש הממשלה נתניהו להגיע להשמיע את דבריו. המדינה חזרה לאולם בית המשפט עם מספר דרישות: תוספת זמן ל-45 דקות שניתנה למדינה, השר
יובל שטייניץ ידבר 6-7 דקות, זכות להשלים מספר דברים בכתב ולאפשר לראש הממשלה להגיע לבג"ץ ולהשמיע את דבריו.
העותרים: הליך אישור המתווה פגום נזכיר כי לבג"ץ הוגשו 5 עתירות נגד מתווה הגז, ביניהן של התנועה לאיכות השלטון והפורום הישראלי לאנרגיה, המרכז האקדמי למשפט ועסקים והעמותה לכלכה בת-קיימא, עמותת אדם טבע ודין, סיעת מרצ ואוניברסיטת חיפה בשם האגודה לצדק חלוקתי.
העתירות הוגשו נגד המדינה ונגד שותפות "לוויתן" (דלק קידוחים, אבנר, נובל אנרג'י ורציו). הדיונים בעתירות ינוהלו, כאמור, על-ידי הרכב של 5 שופטים בראשות המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין.
העותרים מאשימים את המדינה בכך שהליך אישור מתווה הגז באמצעות שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים נעשה באופן פגום, משום שלא נמצאה הצדקה מדינית-ביטחונית להפעלתו. עוד הם תוקפים מספר סעיפים במתווה, כמו למשל סעיף היציבות השנוי במחלוקת האוסר על הממשלה לשנות את הרגולציה במשק הגז למשך 10-15 שנה, ואת הסעיף המאפשר למאגר "תמר" לייצא גז למצרים עוד לפני שמאגר "לוויתן" מחובר לחוף.
מטעם המדינה יגיעו לדיון שר האנרגיה יובל שטייניץ, מנכ"ל משרד החוץ
דורי גולד וראש המוסד יוסי כהן.
בתגובת המדינה לבג"ץ טענה המדינה כי "מהותה האמיתית של העתירה - ניסיונן של העותרות לגבש עבור הממשלה, ובמקומה, את מדיניותה באשר לאופן שבו יש לקדם את משק הגז הטבעי בישראל"; וכי מבין כלל החלופות שעמדו על הפרק, מתווה הגז מהווה את "החלופה האפקטיבית היחידה שיכולה להביא בהסתברות גבוהה למיצוי הפוטנציאל הטמון בתגליות הגז המצויות במימיה הכלכליים של מדינת ישראל". בנוגע לחתימה על סעיף 52, המדינה טענה כי היא נעשתה לאחר "הליך מעמיק ויסודי".
איכות השלטון נגד השימוש בסעיף 52 עו"ד
דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומי שמייצג בבג"ץ את התנועה לאיכות השלטון, תקף את השימוש בסעיף 52, וטען כי חתימה על סעיף כזה מוחקת עשרות שנים של מודל הגנה מיוחד לתחרות.
"המדינה מתעלמת לגמרי מהמודל שבחרו בחוק. המעקף הוא לא של הממונה אלא של בית הדין. סעיף 52 נועד למקרים בהם המסלול השיפוטי לא הולם את ההסדר הכובל בו מדובר, ולפיכך יש לפנות להליך מינהלי".
עו"ד שטרום הוסיף כי רק הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי לקבוע אם קיימת תחרות או לא, וכי אין זו זכותה של המדינה לקבוע זאת. "לא כל אדם שמבין מהן מוסכמות התחרות יכול לקבוע שקיימת תחרות. במתווה הגז אין תחרות. בלי שתהיה תחרות בין שני גורמים בתוך 'לוויתן' ובין 'לוויתן' ל'תמר' - לא תהיה תחרות".
עו"ד לי-היא גולדברג, המייצגת את ארגון אדם טבע ודין, טענה כי מתווה הגז "מנציח את ההפקרה הסביביתית", זאת לאור סעיף היציבות במתווה. לטענתה, הסעיף מונע כל חקיקה עתידית בתחום. עוד טענה עורכת הדין כי כבר היום ניתן לשים לב למחדלים שיוצרים מתווה הגז. כך למשל היא הזכירה את מיכל האמוניה, שהעתקתו ממפרץ חיפה לדרום מתעכבת עקב מחיר הגז הטבעי הגבוה לטענתה, ואת מפעל פניציה, שעקב נפילת מחיר הנפט ו"מחיר הגז המונופוליסטי" חוזר לייצר חשמל ממזוט ולא מגז טבעי.