שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן, חרג מן המקובל כאשר הטיל הוצאות בערעור פלילי ופעל בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בדרך בה עשה זאת. כך אומר (יום ג', 11.8.20) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. עם זאת, אלרון לא ביטל את החיוב.
אליהו נחום הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב בעבירות בנייה ונקנס ב-40,000 שקל. הימן דחה את ערעורו של נחום על הרשעתו ועל חומרת עונשו וחייב אותו בהוצאות של 2,500 שקל לטובת אוצר המדינה. הימן אמר כי בטרם הגשת ערעור בעבירות תכנון ובנייה, "בשים לב למצוקת הזמן השיפוטי היקר, ראוי לבחון בחון היטב את הבסיס המשפטי לערעור", וכי לא היה מקום להגשת הערעור, שכן לא היה ממש בטענות שהועלו בו.
אלרון דחה את בקשתו של נחום לערער, באומרו שאין הצדקה לדיון בגלגול שלישי, ושאין ממש גם בטענותיו לגופן. הוא גם לא ביטל את החיוב בהוצאות, במיוחד משום שנחום לא ביקש זאת במפורש, אם כי הוא מזכיר שככלל - מן הראוי להימנע מהטלת הוצאות בהליך פלילי. יש לכך שני נימוקים, מסביר אלרון. האחד: יש להימנע מהרתעת נאשם מפריסת הגנתו במלואה. השני: המדינה היא הצד החזק בהליך הפלילי ואין לה קושי כספי להגיש כתב אישום.
"על-רקע האמור, ההחלטה לחייב את המבקש בהוצאות משפט אך משום שאין ממש בטענותיו - מוקשית בעיני. לטעמי, הטלת הוצאות משפט הליך הפלילי ראוי לה שתיעשה במשורה, ורק כאשר נמצא כי נפל פגם בהתנהלות הנאשם בהליך הדיוני. בוודאי שאין מקום להטיל הוצאות על נאשם רק בשל כך כי בית המשפט הדן בעניינו לא מצא ממש בטענותיו. יתר על כן, מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי לא ניתנה למבקש זכות טיעון בטרם חיובו בהוצאות. זאת, בניגוד להלכה הפסוקה", אומר אלרון. את נחום ייצג עו"ד אמיר דנוס.