עו"ד שקיב עלי ישלם קנס של 50,000 שקל על עבירות בנייה מתמשכות; אשתו, הדיה עלי, תשלם 30,000 שקל; אחותו, נאיפה כיוף, תשלם 20,000 שקל. עלי עוסק בתחומי התכנון והבנייה, משמש כיועץ משפטי של ועדות מקומיות, והיה תובע (מוסמך היועץ המשפטי לממשלה) מטעם הוועדה המקומית רכס הכרמל בשנים 2000-1997 ו-2013-2010.
השלושה הקימו בית ענק בשטח של 1,070 מ"ר בבית ג'אן שבמרכז הגליל העליון. הבית כפול בשטחו מזה שאושר בידי הוועדה המקומית מעלה נפתלי, גולש לאזור המיועד לכביש ושתי המשפחות מתגוררות בו מזה מאז 2003 תוך הפרה של פסק דין קודם. רק בדיעבד ביקש וקיבל עלי היתר בנייה. כפי שנחשף ב-News1, למרות שכתב האישום הוגש בשנת 2015 - בשנת 2018 כתב עלי בדף הפייסבוק שלו שהוא "משמש גם אב בית דין משמעתי בלשכת עורכי הדין במחוז חיפה ובוחן מתמחים בבחינות הלשכה בעל-פה". מתגובת לשכת עורכי הדין עלה, כי עלי לא דיווח לה על העמדתו לדין וכי מבחינתה - רק הרשעתו הייתה גורמת להעברתו מתפקידו כדיין; בפועל, עלי סיים את תפקידו לפני שנתיים, בלא קשר לכתב האישום.
שופט בית משפט השלום בחיפה, שלמה בנג'ו, כותב בגזר הדין (8.12.20): "הפרשה הנדונה חשפה מקרה חריג ומדאיג, של נאשם שהינו עורך דין, וחלק ניכר מהזמן בהן נעברו העבירות
שימש דמות ציבורית מכובדת וחשובה בתחום האכיפה של דיני התכנון והבנייה. הוא אייש במשך שנים תפקידים שונים במוסדות התכנון והבנייה ובד בבד הפר את החוק ברגל גסה, תוך שימוש אסור ארוך שנים במבנה, שמלכתחילה נבנה על ידו שלא כחוק, ובסטייה מהיתר ומתוכנית. יחד איתו כשלו אשתו ואחותו, כשותפות מלאות לדבר העבירה. בנסיבות שנחשפו במהלך שמיעת הראיות ונוכח הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, חומרת המעשים בנסיבותיהם, מידת האשם המוסרי הגבוהה שהכתימה את המעשים, לא נמצא לנכון לקבל את בקשת הנאשם ולבטל את הרשעתו.
"עם זאת, במהלך המשפט התבררה תופעה לקויה של אכיפה לא שוויונית של החוק כלפי גורמים שונים. בית המשפט הורה למדינה למצות את הדין עם האחראים לכך, ולפי שנמסר, כך נעשה. אך בכך לא די, עקרון השוויון בפני החוק ועקרונות של צדק תובעים כי יהיו לדברים ביטוי גם בגזירת עונשו של הנאשם שהופלה לעומת אחרים. כן יש לקבוע עונש הולם וראוי לאשתו ואחותו, שעניינם נבדל בחומרתו, במידה מסוימת, מחומרת מעשיו של הנאשם, שהיה הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות".
טענתו העיקרית של עלי הייתה, כי הוא נפרד מאשתו ומתגורר בחיפה, וכי לא ידע על עבירות הבנייה. אולם בנג'ו הצביע בפסק הדין על כמות גדולה של ראיות - עדויות ומסמכים - המוכיחה שהוא עודנו מתגורר בבית וידע היטב על ההפרות. בגזר הדין עומד בנג'ו על כך, ש-עלי נמנע מלקבל אחריות על מעשיו ולהביע חרטה, אלא המשיך לטעון - גם לאחר שהורשע - שמדובר ברדיפה אישית נגדו. בנג'ו אינו מקבל את האחריות החלקית שקיבל עלי ובאה לידי ביטוי בתסקיר השני של שירות המבחן (לאחר שבראשון התנער לחלוטין מאחריותו):
"חמורה בעיני העובדה, שעורך דין מכובד בתחום, כדוגמת הנאשם, דמות ציבורית בתחום התכנון והבנייה, אשר נשאה בתפקידים בכירים בשירות המדינה, חוטא לחוק אותו נשבע לקיים ולאכוף, ולא הצליח לערוך התבוננות פנימית ולהכיר בכשלי התנהגותו, שעה שביצע את העבירות החמורות על החוק, עבירות שאינן רגעיות אלא נמשכו על פני שנים, מעשים שהנאשם עצמו אכף מדי יום בבתי המשפט השונים כנגד פורעי חוק. אשר לאמור בתסקיר המשלים, ולתפנית הפתאומית בעמדותיו, חוששני שאני מתקשה לקבל את התפנית הפתאומית בעמדותיו של הנאשם, שלטעמי אינה כנה ואינה משקפת מהפך תפיסתי".
בנג'ו מזכיר, כי בפסק הדין "המסקנה החד-משמעית הייתה, שאין יסוד לגרסת החפות של הנאשם. אשמו הפלילי, כמו גם המוסרי של הנאשם זעק מהראיות שנשמעו, אשר כללו, בין היתר, גם הודיות ברורות מצד הנאשם עצמו בביצוע העבירות בהן הורשע. קשה לקבל שנאשם, הבקיא היטב בחוק ודין, שנלחם על כל תג ופסיק מכתב האישום, והחזיק בנחרצות בעמדה תקיפה במשך שנים ארוכות שלא נפל כל רבב במעשיו, ושהוא לא חטא ולא פשע, אלא הוא נרדף עד צוואר ע"י הפרקליטות, המבקשת להתנכל לו (דברים עליהם חזר עובר לגזר הדין), לפתע כך פתאום, ברצותו שהרשעתו תבוטל, יביע שינוי תפיסתי שיהא בר משקל וכן. לא בכדי, חוזרת ומציינת קצינת המבחן, לצד המלצותיה בתסקיר המשלים השני, כי קבלת האחריות הינה פורמלית בלבד... נאשם אשר נוטל אחריות מן השפה אל החוץ, רק כדי שמבוקשו יינתן לו (ביטול הרשעתו בדין), אין מקום להחיל עליו את החריג שבחריגים, שהינו ביטול הרשעה".