במחצית השנייה של שנת 2019 נדרשו בממוצע 319 ימים לקבלת היתר בנייה ברשויות המקומיות; כאשר מדובר היה בהיתרים שכללו הקלות או שימושים חורגים, זינק פרק הזמן ל-409 ימים. זאת, לעומת ממוצע עולמי של 114 יום. כך מגלה (יום ד', 30.6.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח השנתי שלו על השלטון המקומי. התארכות תהליכי הרישוי היא מן הגורמים לעלייה המתמשכת במחירי הדיור.
רק לשלוש משמונה הוועדות המקומיות שנבדקו היו נהלים לניהול הליכי הרישוי, לשתיים היו תוכניות עבודה, ושלוש קיימו בכל השנים שנבדקו את המניין החוקי של ישיבות הוועדה ורשות הרישוי. בוועדות שנבדקו עלה, כי האפשרות לקבל דוחות ניהול על התהליכים מוגבלת;היא אינה כוללת חיתוכי מידע לפי כמה פרמטרים, הצגה של עיבוד וניתוח של הנתונים והמגמות ותצוגה חזותית של התקדמות התהליכים והתראות על חריגות.
ההודעות המתפרסמות לציבור בנושאי תכנון ובנייה כוללות פרטים טכניים ונתונים רבים המודפסים בצפיפות. עלות הפרסום בעיתונים (פרסום הנדרש לפי החוק) בשנת 2019 הסתכמה ב-15 מיליון שקל. מתכונת הפרסום של ההודעות ועלותו מעוררות ספק בנוגע ליעילותו ולמועילותו של הפרסום, קובע אנגלמן; מינהל התכנון במשרד הפנים לא בחן היבטים אלו.
בשנים 2020-2018 טיפלו ששת מכוני הבקרה שהוקמו ב-58 בקשות להיתר, למרות שמספר הבקשות המתאימות לטיפולם היה 3,000. בתקופה זו הקצתה הממשלה 13.7 מיליון שקל נוספים לתמיכה במכונים בשל פעילותם המצומצמת. מכוני הבקרה עדיין אינם מוסמכים לטפל בכל סוגי הבקשות להיתר; אין בהם בקרים מוסמכים מטעם משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה כקבוע בחוק התכנון והבנייה; והם אינם משמשים מוקד בקרה שמרכז את כל תהליכי הבקרה תחת קורת גג אחת.
מערכת רישוי זמין אינה מותאמת במלואה לצרכים. למשל: בהעדר ממשק בינה ובין מערכת ניהול הוועדות, נדרשות הוועדות לבצע עבודה כפולה וידנית בשתי המערכות. הדבר גורם לעלויות עודפות של כוח אדם, לפגיעה ביכולת לניהול תהליכים ולבקרה עליהם ולפתיחת פתח לטעויות, כגון הבדלים ברישום תאריכי הנפקת ההיתרים בשתי המערכות, ואף לסיכונים אחרים ולתסבוכות משפטיות. בשל העדר הממשק, לשום גורם ממשלתי אין מידע כולל המשלב את הנתונים הנמצאים בכל המערכות, ועקב כך חסרים נתונים לצורך השלמת תמונת מצב מעודכנת בתחום התכנון והרישוי.
עוד מוסר אנגלמן, כי משך הזמן הממוצע לאישור תוכניות מתאר מקומיות ותוכניות מפורטות בוועדות המחוזיות עמד לפני שנתיים על 2.1 שנים - שיפור ניכר, יחסית, למצב ב-2012 כאשר פרק הזמן היה 3.5 שנים. לצד זאת, רק 6.7% מהתוכניות שאישרו הוועדות בשנים 2019-2016 היו לבניית למעלה מ-200 דירות, ולאישורן נדרשו בממוצע 40 חודשים. מבין התוכניות שהוגשו בשנים 2018-2016, רק 44% פורסמו למתן תוקף נכון לאוגוסט 2020.
54% מתוכניות המתאר המקומיות והתוכניות המפורטות שבהן טיפלו הוועדות המחוזיות בשנים 2019-2016 חלות על שטח שקטן מחמישה דונמים (זהו המצב ב-82% מהתוכניות במחוז ירושלים, בו 46% מהתוכניות היו לפחות מדונם). אנגלמן מתריע: "ריבוי התוכניות הנקודתיות יש בו כדי להאריך את משכי זמן התכנון, להביא לעומס על מוסדות התכנון ובעקיפין אף להגביר את חשיפת מוסדות התכנון ללחצים או פניות מיותרות מצד בעלי עניין, משום שכל תוכנית מעין זו נדרשת לעבור את כל ההליך התכנוני".
ברמה הרוחבית, המצב חמור במיוחד בוועדה מחוזית מרכז, בה האישור הממוצע אורך 58.5 חודשים, וכמעט כל השלבים נמשכים מעבר לזמן הקבוע בחוק. בשנים 2019-2016 רוב התוכניות (55%) לא הוכרעו בפרק הזמן המרבי שנקבע להכרעה בתוכנית (שנה). 16% מהתוכניות אף מוכרעות בפרק זמן הארוך משנתיים. לצד זאת, יש שיפור מסוים בשיעור התוכניות שהוכרעו בפרק הזמן המירבי שנקבע, מ-43% ב-2016 ל-50% ב-2019.