בג"ץ: סבסוד מעונות היום לאברכים - עד סוף שנת הלימודים

סבסוד שכר הלימוד במעונות היום לאברכים יימשך עד סוף שנת הלימודים הנוכחית, וייפסק רק בתחילת שנת הלימודים הבאה. כך קובע בג"ץ (יום ד', 12.1.22), בשתי עתירות נגד החלטתם של שר האוצר והכלכלה, אביגדור ליברמן ואורנה ברבינאי, להפסיק מיידית את הסבסוד. כפי שאומר השופט אלכס שטיין, צעד זה נועד "להשתמש בסבסוד למעונות היום כתמריץ כללי לעידוד תעסוקה, ובפרט כתמריץ לעידוד תעסוקה בקרב גברים חרדים". בג"ץ דחה את בקשת העותרים לבטל לחלוטין את הפסקת הסבסוד. מבחני התמיכה החדשים פורסמו ב-19.8.21 - עשרה ימים לאחר ראש חודש אלול, שהוא תחילת שנת הלימודים במוסדות החרדיים. הם קובעים, כי משפחות בהן רק האם עובדת או לומדת, ואילו האב מקדיש את חייו לתורה (משפחות האברכים), לא ייהנו עוד מסבסוד שכר הלימוד במעונות היום - בניגוד למדיניות ששררה שנים רבות. במבחני התמיכה נקבעה הוראת מעבר, לפיה מבחני התמיכה הישנים (שבמסגרתם משפחות האברכים נהנו מסבסוד) ימשיכו לחול עד 31.10.2021 (המועד הוארך בחודשיים במהלך הדיון בעתירה), ולאחר מכן יפקעו.

אין זכות קנויה לסבסוד, יש זכות להתארגן

שטיין מזכיר, כי לאיש אין זכות קנויה לקבל סבסוד מהמדינה גם אם היא ניתנה לו בעבר, וכי "הביקורת השיפוטית על החלטות ממשלה שעניינן סובסידיות ומדיניות כלכלית הינה מצומצמת מהרגיל". הסובסידיה למעונות היום, בדומה לכל סובסידיה אחרת, משקפת את סדרי העדיפות הלאומית והשקפת העולם של השלטון, אשר לעולם יכולים להשתנות. בשל כך, הוא מסביר, נדחו העתירות ככל שביקשו להמשיך את הסבסוד. עם זאת, המשפט המינהלי מכיר בחובה השלטונית לקבוע הוראת מעבר במקרים בהם זו נחוצה, למען הגנה על אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של האזרח, וחובה זו נקבעה בשורה של פסקי דין - כולל כאשר מדובר בחקיקה ראשית. שטיין מדגיש, כי חובה זו, כחלק מחובת ההגינות של השלטון, חלה במלוא עוצמתה במקרים בהם הסבסוד קשור בצורה ישירה לליבת החיים של האזרח. הלה מתכנן את חייו ואת חיי משפחתו בהסתמך על כך שהסבסוד, אותו הוא מקבל, לא יבוטל ולא ישונה לרעה באבחה אחת, באופן שיגרום לו ליפול לתהום כלכלית ולשנות לרעה את דפוסי החיים הבסיסיים שלו, מבלי שיתאפשר לו להיערך למציאות החדשה. הוראת המעבר גם חייבת להתחשב בזמן הדרוש לאדם כדי למצוא מימון חילופי לזה שנשלל ממנו, מוסיף שטיין. לצד זאת אומר שטיין, כי דרושה "שמירה מירבית על כוחם של מוסדות השלטון שנותנים דין וחשבון לבוחר לשנות את מדיניות הסבסוד, ובמסגרת זו להחליט על מועד השינוי". לעיקרון זה קיים חריג בדמות עקרון ההסתמכות של האזרח על הממשל, אך יש לפרשו בצמצום. לכן, החובה לקבוע תקופת מעבר תחול "אך ורק באותם מקרים בהם ביטול הסבסוד או שינוי בתנאיו, ללא מתן ארכה הולמת להיערכות או התארגנות, עלול לשבש באופן ממשי את חייו או את עסקיו של האזרח. במסגרת זו, אורכה של תקופת המעבר ייקבע על-ידי עוצמת הפגיעה או השיבוש במהלך הרגיל של חייו או של עסקיו של האזרח, והפעולות בהן הלה יצטרך לנקוט כדי להקטין עד כמה שניתן את השיבוש ואת הפגיעה". עוד יש להביא בחשבון את אורכן תקופות מעבר קודמות, אם היו כאלו, ואת החובה לנהוג בשוויוניות.

בחירה קשה בפני האברך ורעייתו

מסגרת הלימוד מהווה עבור משפחות רבות את הבסיס, סביבו מתכננת המשפחה את חייה לשנת הלימודים כולה - מוסיף שטיין. עלותם הגבוהה של מעונות היום מביאה לכך שבמקרים רבים תקציב המשפחה לשנת הלימודים, נבנה מסביב לשכר הלימוד במעונות. הפסקת הסבסוד במתווה שנקבע, קובע בג"ץ, לא מאפשרת למשפחות האברכים זמן מספק להיערך לשינוי שייגרם לאורח חייהם ועלול לפגוע בפעוטות. שטיין אומר: "בנסיבות אלו, האברך ורעייתו, שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, יעמדו בפני בחירה קשה מאוד שאותה יהא עליהם לעשות באופן כמעט מיידי. כדי לעמוד בתשלומים למעון היום בו שוהה הפעוט (או יותר מפעוט אחד) של בני הזוג, האברך יידרש לעזוב לאלתר את לימודי התורה ולמצוא לעצמו עבודה מכניסה או מסגרת מתאימה להכשרה תעסוקתית אשר תאפשר לו להתפרנס בעתיד. מדובר, בלי ספק, בשינוי דרמטי באורח החיים שהאברך יתקשה עד מאוד לעשותו באמצע שנת הלימודים של ילדיו. מהלך השינוי שנדרש מהאברך הוא מהלך קשה ברמה המעשית, ולא רק בהיבט האמוני, שגם בו אין להקל ראש. "האפשרות האחרת של בני הזוג היא להפסיק את שהותו של הפעוט במעון, אליו הוא התרגל, ולהחזירו לביתו, בו הוא יטופל ויחונך, ברוב שעות היום, על-ידי רעיית האברך. אם רעיית האברך עובדת לפרנסת המשפחה, היא תידרש לבחון את האפשרות לעזוב את עבודתה בהודעה קצרה, אם בכלל, חרף ההתחייבות שיכול שנתנה למעבידה, ולוותר על הפרנסה, ואף על קריירה אפשרית. גם החלטה זו איננה פשוטה כלל ועיקר, כמו גם עצם הוצאתו המיידית, או כמעט מיידית, של הפעוט ממעון היום – דבר שעלול לעכב את התפתחותו ולפגוע ברווחתו".

"היד הנעלמה" לא תאכיל פעוט

שטיין דוחה את טענת המדינה, לפיה "משפחות האברכים לא תסבולנה ולא תחווינה קשיים משמעותיים עקב הוצאת פעוטותיהן ממעונות היום. לנוכח התרחישים האפשריים שמניתי לעיל, טענה זו אינה מקובלת עלי כלל ועיקר; ואציין כי למשיבים לא היה מענה ברור לשאלתי במהלך הדיון באשר לבחינת ההשלכות שתהיינה להוצאה המונית של ילדי משפחות האברכים ממעונות היום. בנסיבות אלה, אסתפק בלומר רק זאת: 'היד הנעלמה' של אדם סמית אינה יכולה להאכיל פעוט, לחנכו ולספק לו את צרכי היומיום". עוד הוא דוחה את הטענה לפיה הפרסומים בתקשורת על כוונת הביטול היוו הודעה מספקת: "הממשלה אינה מנהלת דו-שיח רשמי עם אזרחים באמצעות הודעות לתקשורת. בהיעדר הודעה רשמית מטעם הממשלה, למשפחות האברכים לא הייתה כל סיבה לשנות את אורח חייהם". לשיקולים אלה לא ניתן משקל מספק, ולפיכך נקבע פה אחד, כי הוראת המעבר במתכונתה הנוכחית אינה יכולה לעמוד. שטיין והשופט עופר גרוסקופף קבעו, כאמור, כי המבחנים הנוכחיים ואיתם הסבסוד ימשיכו לחול עד תום שנת הלימודים הנוכחית (שטיין מעיר: כפי שלא יעלה על הדעת להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטה בעיצומה של השנה). השופט עוזי פוגלמן סבר בדעת מיעוט, כי מבחני התמיכה הישנים ימשיכו לחול עד להחלטה אחרת של השרים, שתתקבל תוך 30 יום, ואשר תתן את דעתה למורכבויות שהוצגו בפסק דין - דהיינו, ללא הארכה מובטחת שלהם. את העותרים ייצגו עוה"ד יונתן פלדמן, שמואל מקלב, מאיר אברהם וטל שחף; ואת המדינה - עוה"ד נטע אורן ושרון הואש-איגר.