רשות ניירות ערך לא תפצה את המשקיעים בחברת יוטרייד, שנוהלה בידי אביב טלמור, על הפסדיהם מן ההונאה הנטענת שניהל טלמור (העומד לדין בפרשה). כך קובע (יום ב', 11.4.22) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, המזהיר מפני הטלת אחריות יתר על המאסדרים. בשנים 2015-2014 גייסה יוטרייד משקיעים לסחר אוטומטי באמצעות אלגוריתמים וניהלה את השקעותיהם; המדינה טוענת שמדובר היה בתרמית. רשות ני"ע התריעה בפני טלמור, כי מדובר בפעילות של ניהול תיקים המחייבים רישיון והודיעה שאם לא תחדל ממנה - תפנה לבית המשפט. במאי 2015 הודיעה החברה שהפסיקה פעילות זו, אך בדצמבר מצאה הרשות שאין אמת בדברים ופנתה לבית המשפט. בפברואר 2016 מונה כונס לנכסיו של טלמור, נקבע שהוא שלח את ידו בכספי המשקיעים וכאמור מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום. כמה מן המשקיעים טענו שהרשות התרשלה בפיקוח על יוטרייד ובשל כך עליה לפצות אותם. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת רות רונן, בקרוב בעליון) קבע, שהרשות איחרה כאשר הזהירה רק באוגוסט 2015 (ולא בחודש יוני) שפעילות מעין זו מחייבת רישיון ושהיה עליה להיות ערה לסכנה של מעילה - לצד הטלת אשם תורם של 30% על המשקיעים. הרשות ערערה לבית המשפט העליון, כמו גם אחד המשקיעים. מינץ קיבל את ערעור הרשות. לדבריו, בית המשפט צריך לנהוג בזהירות בבואו להטיל אחריות בנזיקין על גורם המפעיל סמכויות אכיפה ופיקוח, וזהירות גדולה עוד יותר - כאשר מדובר בגוף מאסדר. "איני סבור שיש ליתן למאסדר חסינות מוחלטת מפני תביעות נזיקיות. מחובתו של המאסדר לעשות שימוש בסמכויות הנתונות לו על מנת להגן על האינטרסים הציבוריים עליהם הוא אמון, אולם יש במאפייניו כדי להצדיק זהירות יתרה בקביעה כי הוא התרשל בהחלטתו", הוא מדגיש ואומר שגישה דומה קיימת בפסיקה בחו"ל. מינץ מוסיף וקובע במישור העקרוני: "נוכח הזהירות שיש לנקוט בהטלת אחריות על רשויות ציבוריות בגין סמכויות פיקוח ואכיפה, תפישה המתיישבת עם הגישה המקובלת בעולם לנקיטת זהירות בהטלת אחריות ברשלנות על רשויות ציבור; ונוכח מאפייניהן הייחודיים של רשויות מאסדרות, לעמדתי יש להעניק לרשויות מעין אלו מתחם סבירות רחב. כמו-כן, ייתכנו מקרים בהם לרשות הציבורית תעמוד הגנה בדמות טענת עומס ומשאבים מוגבלים לאחר שהחלה בהליכי פיקוח או אכיפה כלפי הגורם עליו היא אמונה וחדלה מפעולותיה. "עם זאת, כאמור, אין משמעות הדבר כי הרשות המאסדרת נהנית מחסינות מלאה מפני הטלת אחריות. מקום בו התנערה הרשות באופן בוטה מסמכויות הפיקוח שלה, או מקום בו קיימה הרשות פיקוח ומצאה ליקויים ואף התריעה עליהם, אך נמנעה מלהפעיל את סמכויות האכיפה המוקנות לה בצורה הולמת – לא תהיה מניעה עקרונית להטיל עליה אחריות ברשלנות".