מליאת הכנסת בחרה (יום ה', 29.12.22) את ח"כ אמיר אוחנה לתפקיד יושב-ראש הכנסת החדש. 63 ח"כים תמכו באוחנה, 5 התנגדו ואחד נמנע. להלן דבריו המלאים של אוחנה בנאומו הראשון כיו"ר במליאת הכנסת: "לפני שבע שנים ויום בדיוק, נרגש, נכנסתי לראשונה לאולם מליאת הכנסת כדי לשאת את נאום הבכורה שלי כחבר כנסת כאן מעל הדוכן שלצידי. גם אז שמואל, סדרן הכנסת ליווה אותי. תודה שמואל. נבחרתי אז כנגד כל הסיכויים, הרי לא צמחתי לתוך מסלול חיים פוליטי. נולדתי וגדלתי בבאר שבע להורים יוצאי מרוקו, התגייסתי ושירתי שתים עשרה שנים בצה"ל ובשב"כ, בתקופת האינתיפאדה השנייה. השלמתי את לימודי המשפטים, התמחיתי בפרקליטות ופעלתי כעורך דין. בין לבין הכרתי את בן זוגי, אלון – שכל מה ששלי – שלנו. והנה זה עתה, בחרתם בי – נבחרות ונבחרי ישראל – לתפקיד הרם והמחייב של יושב-ראש הכנסת, ראש הרשות המחוקקת – הרשות המייצגת את כל אזרחי ישראל – יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, חילונים, דתיים, חרדים, מזרחים, אשכנזים סטרייטים, להט"בים, ובקיצור את כל אזרחי ישראל, אני מודה לכם על כך מקרב לב. אני מתחייב לעשות כמיטב יכולתי להיות ראוי לאמון שנתתם בי. בשבע השנים האלה עברנו, יחד עם הפוליטיקה הישראלית ויחד עם מדינת ישראל כולה – מסע מטלטל ורווי תהפוכות. השנים האחרונות התאפיינו בחוסר יציבות פוליטית, דבר שלמרבה הצער השפיע מאוד על האווירה – כאן בבית הזה ומחוצה לו. אפשר לומר שכל כך התאהבנו בדמוקרטיה עד שקיימנו לא פחות מחמש מערכות בחירות בתוך שלוש שנים. אבל ברוך ה', כך זה נראה, לראשונה מזה שנים – ציבור הבוחרים בישראל הכריע ואמר את דברו. בשורת היציבות היא בשורה גדולה לכל אזרחי ישראל, וגם לכל חברי הבית הזה. היציבות היא סם חיים לניהול מדינה - ויתברכו בה אזרחי ישראל כולם, גם אלה שלא הצביעו עבור הקואליציה המוקמת היום. כנסת ישראל, חשובה ככל שתהיה, איננה הריבון. גם לא הממשלה. ודאי שלא מערכת המשפט. הריבון הוא העם. העם הוא הריבון. והעם – על חלקיו השונים – האציל את ריבונותו לחברות וחברי הבית הזה. זהו המהלך הדמוקרטי. ואנו, חברות וחברי הכנסת – נבוא לציבור אחת לתקופה ונבקש - ונקבל או לא נקבל את אמונו. זו מהות הדמוקרטיה. מי ייתן והשם יאיר את דרכנו ונצליח להשיב עטרה לישנה, לחזק את מעמדו של הבית הזה ולהביאו לימי הזוהר שלו, קואליציה ואופוזיציה כאחד. המשימה לא תהיה קלה, ידענו כאן בשנים האחרונות ורוויות התהפוכות מעשים שלא יזכרו בדברי הימים כפאר הדמוקרטיה הישראלית. ויכוחים סוערים ימשיכו ללוות את הפרלמנט הזה – הלוואי ונדע לנהל אותם בדרך ארץ ולהותיר את השנאות מאחור. הכנסת הזאת היא הבית של אזרחי ישראל כולם. היא היא המבצר האמיתי של זכויות האדם ושל חרות הפרט. לצד דברים שנסכים עליהם נשמע כאן דברים מאוד שנויים במחלוקת. מקוממים ממש. אך זהו המקום ללבן את הסוגיות הכואבות והרגישות ביותר ולקבל הכרעות. זה – ולא אחר. בנימה אישית, אני רוצה להודות לראש הממשלה המיועד על האמון הרב שנתן בי כשהציע את מועמדותי לתפקיד ולכם חברי הכנסת שבחרתם בי. אז, לפני שבע שנים ויום, זכיתי להיות חבר הכנסת הראשון בתולדות המדינה – ככל שהצלחתי לבדוק – שמי שבירך אותו לאחר נאום הבכורה היה לא ח"כ ותיק או שר, כי אם ראש הממשלה בעצמו. מאז הלכנו דרך ארוכה יחד – ובע"ה עוד נלך. תודה לך ראש הממשלה. נמצאים איתי כאן הוריי אסתר ושמעון אוחנה שכבר הזכרתי. ביקרנו לאחרונה יחד במרוקו, בה נולדתם אתם, הוריי. ראיתי את הדלות והעוני בהם גדלתם. את בתי החימר המתפוררים בכפרים הנידחים. את הבית הדל והקטן בו ישנת בצפיפות, אימא. סיפרת, אבא, איך היית לוקח בבושה את שיירי העפרונות שילדים אחרים שמצבם היה טוב יותר היו משליכים לפח, כדי שגם לך יהיו עפרונות. סיפרת איך היית מכין סנדלים מצמיגים משומשים וחוטים. סיפרת כמה היית רעב. התייתמת מאביך, שלמה, עליו השלום, כשהיית בן שנתיים. עלית לארץ, ושירתת את המדינה גם בצה"ל וגם בקריה למחקר גרעיני, שהיית מעובדיה הראשונים. ומתוך המקום בו צמחתם - הצמחתם, הוריי, משפחה. הבאתם לעולם את גלית, את דרור ואותי. מכולנו זכיתם לנכדים, ובע"ה עוד תזכו גם לנינים. וכמה אני מאושר אבא, שהיום, כשאתה עוד מעט בן 88 שנים, אתה כאן איתנו, זוכה לחגוג את הרגע הנשגב הזה יחד עם אימא. תודה על כל שהענקתם לי כל חיי, מטען ערכי ומוסרי שילווה אותי לעד. תודה שגידלתם אותי ואפשרתם לי להגיע לאן שהגעתי ולהיות כפי שאני. פשוט ככה. הלוואי שלמדתי מכם להיות הורה טוב עבור ילדי כפי שאתם הייתם עבורי. ונמצאים איתי אלון, החצי השני של חיי כבר עוד מעט ח"י שנים – העוגן שלי, החכם והטוב, וילדינו אלה ודוד האהובים. הכנסת הזאת, בראשות היושב-ראש הזה, לא תפגע בהם ובאף ילד ואף משפחה – נ-ק-ו-ד-ה. ואם יש נער או נערה שמסתכלים היום על ההשבעה כאן, דעו שלא משנה מי אתם או מאיפה אתם בכוחכם להגיע לאן שתרצו. אסיים בתפילה: שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד".