בית המשפט המחוזי מרכז דחה (28.5.23) את ערעורם של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, ורעייתו, בר כץ, על הרשעתם בפרשת היציאה והכניסה התרמיתיות בנתב"ג. פסק הדין ניתן בידי השופטים זהבה בוסתן, מיכל ברנט ושמואל בורנשטיין, אשר גם דחו את ערעורה של המדינה על קולת עונשיהם של השניים. נוה מתמודד שוב על ראשות הלשכה בבחירות שיתקיימו בחודש הבא, ומבחינה חוקית נכון לעכשיו - ההרשעה אינה מונעת זאת, שכן לא נקבע שדבק קלון במעשיו (ראו משמאל את הודעת ועדת הבחירות המרכזית של הלשכה). עם זאת, סביר להניח שיריבו של נוה - ראש הלשכה הנוכחי, עמית בכר, יצטט את דבריהם של שופטי המחוזי, ולפיהם מדובר בעבירה הקשורה למעמדו של נוה ואשר פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט ובעורכי הדין. נוה ובר הורשעו בקבלת דבר במרמה, בכניסה לישראל שלא כחוק וביציאה ממנה שלא כחוק, והם נדונו לחודשיים מאסר על תנאי ולקנסות בני 2,000 שקל. נוה וכץ - שהיו אז בני זוג - ביקשו להסתיר מרעייתו דאז של נוה, חני נוה, את עובדת נסיעתם המשותפת לתאילנד בספטמבר-אוקטובר 2018. הם הורשעו, כי לשם כך הם פעלו במשותף במרמה, כדי לאפשר לכץ לצאת מהארץ ולהיכנס אליה בלא רישום. השניים פעלו בדרך שהציע נוה, ולפיה הוא יקבל את אישור המעבר (gate pass) וימסור אותו לכץ. ביציאה מן הארץ קיבל נוה את האישור בעמדה הממוכנת, השניים השתהו כדי שייווצר הרושם כאילו גם כץ קיבלה אישור ואז מסר נוה לכץ את האישור שלו. כץ העבירה את האישור בשער האלקטרוני ואילו נוה נצמד לנוסעת אחרת והשתחל איתה. השניים פעלו בצורה דומה כאשר שבו ארצה, אך נתפסו.

אפשר להרשיע גם במרמה

ערעורם של נוה וכץ התמקד בחמורה שבין העבירות בהן הורשעו – קבלת דבר במרמה. לטענתם, מדובר באותו מעשה בגינו הורשעו בעבירה של כניסה ויציאה לישראל שלא כדין ואין מקום להרשיעם בעבירה הנוספת. לדבריהם, אין מדובר במרמה משום שיש להם זכות חוקתית לצאת מן הארץ. עוד נטען, כי בנסיבות דומות לא הורשעו נאשמים בעבירת קבלת דבר במרמה, כך שמדובר באכיפה בררנית הנובעת אך ורק ממעמדו הציבורי של נוה. לחלופין הם ביקשו לבטל את ההרשעה ולהסתפק בענישה ללא הרשעה. המחוזי אומר כי אין מניעה עקרונית להאשים או להרשיע במספר עבירות בגין אותו מעשה, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי, לפיו אין מענישים בגין אותו מעשה יותר מפעם אחת. הזכות לצאת מהארץ ולהיכנס אליה אינה מוחלטת, אלא מותנית בקבלת ה-gatepass. גם בעניינו של אזרח ישראלי יש משמעות לשיקול הדעת ולבדיקה שמבצעת רשות האוכלוסין בעת היציאה מישראל והכניסה אליה, כאשר אין בהכרח כל אפשרות לדעת מראש האם קיימת מניעה ליציאה או כניסה. עוד נדחתה הטענה לאכיפה בררנית. ביהמ"ש אומר כי נוה וכץ ביצעו את העבירות זמן קצר לאחר הטמעתה של המדיניות החדשה, לפיה בנסיבות המתאימות יש להעמיד לדין גם על קבלת דבר במרמה, בנוסף לעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, ובוודאי אין לומר שמדיניות זו כוונה דווקא כלפיהם דווקא. מטבע הדברים, לא היו עד אז כתבי אישום רבים בסוגיה זו, אולם אין מדובר באכיפה בררנית. ביהמ"ש דחה את הטענה לפיה מעמדו הציבורי של נוה הוא שיקול זר, בלתי רלוונטי ומפלה המצדיק את ביטול כתב האישום. המחוזי קיבל את הסברי המדינה, לפיה דווקא בנסיבות של מעמד ופרסום ציבורי קיימת חשיבות להחלטה להעמיד לדין ולהעניק יחס שווה לכל בפני החוק ולחזק את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. החלטה שלא להעמיד לדין בנסיבות אלו, מדגישים השופטים, היא המביאה לפגיעה קשה באמון הציבור, שעשויה להתפרש כמתן היתר לפעול באופן פלילי. העבירות כלל אינן ברף התחתון – ממשיכים בוסתן, ברנט ובורנשטיין - שכן הן בוצעו תוך הצגת מצג כוזב, בצוותא ולאחר תכנון מוקדם, הן ביציאה מישראל והן בכניסה אליה כעבור שבועיים. לנוה וכץ הייתה הזדמנות להרהר במעשיהם ולהימנע מלחזור עליהם שוב.

העבירה קשורה למעמדו של נוה

בדחותם את הבקשה להימנע מהרשעה אומרים השופטים, כי לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות החריגות המאפשרות לסיים הליך פלילי בלא הרשעה. המעשים כוונו נגד רשויות השלטון ופגעו ביכולתה של המדינה כריבון לפקח על הנכנסים ועל היוצאים משעריה. סוג העבירות אותן ביצעו נוה וכץ ונסיבות ביצוען בצוותא חדא, בשיתוף פעולה מלא, מתוך מניע אישי ועל-מנת להשיג רווח עבורם, אינן מאפשרות להימנע מהרשעתם, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. הם פעלו תוך מרמה והונאה כלפי רשויות השלטון, ומעשיהם התפרשו על פני שני אירועים נפרדים בהפרש זמנים ניכר, כך שלא נכון לראות במעשים אלו כטעות נקודתית.. הגם שלמעשים אין קשר ישיר לתפקידו ולמעמדו של נוה כראש הלשכה, מדגיש המחוזי, הרי שלא ניתן להתעלם מתפקידו ומעמדו זה בעת בחינת האינטרס הציבורי. בשעה שמדובר במי שעומד בראש לשכת עורכי הדין, כל עבירה על החוק - כל עבירה, קלה כחמורה, קשורה לכל הפחות בעקיפין לתפקיד זה. אמון הציבור במערכת המשפט, לרבות עורכי הדין המהווים חלק בלתי נפרד ממנה, נפגע לא רק אם עורך דין - ובוודאי מי שעומד בראש עורכי הדין - מבצע עבירה הקשורה לתפקידו כעורך דין, אלא גם אם עבר כל עבירה אחרת. המחוזי מאמץ את דבריה של השופטת המנוחה עינת רון, שקבעה: "כרום מעמדו ותפקידו של [נוה], כך גם הציפייה הציבורית ממנו לנורמות התנהגות ראויות וללא רבב, כמו גם ציפייה להיותו דוגמה ומודל לאחרים". ועדת האתיקה של הלשכה, העיר המחוזי, היא שתקבע מה משמעות ההרשעה לגבי נוה וכץ (שגם היא עורכת דין). בדחותו את ערעור המדינה על קולת העונש מזכיר המחוזי, כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את העונש אלא בודקת את סבירותו. במקרה זה, העונש אינו חורג מן הראוי והמקובל עד כדי כך שיש להתערב בו. דווקא מעמדו ותפקידו הציבורי של נוה והשפעת ההרשעה על מעמדו זה ועל המשך דרכו המקצועית, הם שמצדיקים את העונש שהטיל השלום – קובעים בוסתן, ברנט ובורנשטיין.