נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, פורשת היום (16.10.23) - ולראשונה בתולדות המדינה לא יהיה נשיא לבית המשפט העליון. המשנה לנשיאה, עוזי פוגלמן, יהיה ממלא המקום עד למינוי נשיא קבוע או עד פרישתו ב-9.10.24. זאת, בשל סירובו של שר המשפטים, יריב לוין, לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בכלל ולבחור נשיא לעליון בפרט. טקס הפרידה מחיות בוטל בשל מלחמת חרבות ברזל. על-פי הנוהג מאז הקמת המדינה, נשיא בית המשפט העליון הוא הוותיק בין חבריו (עקרון הסניוריטי) - ולכן הנשיא הבא אמור להיות יצחק עמית. אולם, לוין ואחרים בקואליציה מתנגדים בתוקף למינויו בטענה שהוא "ליברלי" ובשל שיקולים אישיים. השופט יוסף אלרון - שהוא רק השמיני בוותק שלו בעליון ויפרוש בעוד פחות משנתיים - הציג גם הוא את מועמדותו, אך לא נראה שיש לו סיכוי להיבחר בהינתן ההרכב הנוכחי של הוועדה, בה ללוין אין רוב. בג"ץ אמור לדון בשבוע הבא (22.10.23) בעתירות המבקשות להורות ללוין לכנס את הוועדה, גם לשם איוש עשרות תקני שיפוט פנויים בערכאות הדיוניות. אולם מערכת בתי המשפט עובדת במתכונת חירום - על-פי צו של לוין עצמו - אשר תימשך לפחות עד סוף השבוע הנוכחי, וספק רב האם הדיון בעתירות אלו יתקיים במועד שנקבע (וכבר נדחה בשל בקשתו של לוין לאפשר לו להגיש תצהיר תשובה). חיות פורשת עם הגיעה לגיל 70, כפי שקובע החוק. בשבוע שעבר אומנם סיכמו בנימין נתניהו ובני גנץ על הארכת כהונתם של כל הבכירים עד לתום המלחמה, אך במקרה של חיות יש צורך בשינוי חקיקה. חוק בתי המשפט מאפשר למנות שופטים עמיתים מעבר לגיל הפרישה רק בבתי המשפט השלום והמחוזיים, ולכן שופטי העליון אינם יכולים לכהן אפילו יום אחד מעבר לגיל 70. שינוי שכזה לא הוצע, ספק אם ניתן היה להעבירו במועד וברור שללוין אין כל עניין בו. חיות כיהנה בבית משפט השלום בתל אביב בשנים 1997-1990, בבית המשפט המחוזי בעיר עד 2003, ומאז היא מכהנת בבית המשפט העליון. התמחותה העיקרית היא בדין האזרחי ובמשפט מינהלי וחוקתי. חיות עמדה בראש ההרכבים המורחבים וכתבה את פסקי הדין (לעיתים בשם כל השופטים ולעיתים בשם הרוב) בעתירות הנפיצות ביותר שעמדו לפתחו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות, ובהן: מתן המנדט לנתניהו להרכיב ממשלה למרות כתב האישום נגדו, חקיקת ממשלת החילופים (נתניהו-גנץ), מינויו של אריה דרעי לשר, חוק הלאום ועוד. חיות גם קבעה את ההלכה לפיה בית המשפט העליון מוסמך עקרונית - במקרים חריגים וקיצוניים - לפסול גם חוק יסוד. היא עמדה בראש ההרכבים בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות ונגד חוק הנבצרות, ופסקי הדין בהם צפויים להתפרסם לכל המאוחר עד 12.1.24 - המועד בו ימלאו שלושה חודשים לפרישתה של השופטת ענת ברון, שישבה גם היא באותם הרכבים. שופט פורש, בכל ערכאה, יכול לחתום על פסקי דין במשך שלושה חודשים מיום פרישתו. פוגלמן, אשר הודיע שאינו מעוניין להתמנות לנשיא לשנה אחת בלבד, היה מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות בשנים 2000-1995. בשנים 2007-2000 כיהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מאז הוא מכהן בבית המשפט העליון ומשמש כמשנה לנשיאה מאז מאי אשתקד. הוא מומחה למשפט מינהלי, ציבורי וחוקתי ונחשב לאחד השופטים הליברליים המובהקים בעליון - יותר מאשר עמית. פוגלמן היה שותף לכל פסקי הדין המרכזיים בתחום הפוליטי והציבורי בשנים האחרונות ותמך בעמדותיה של חיות (הנחשבת לשופטת "מרכזית" יותר). בדיונים על עילת הסבירות וחוק הנבצרות נותר הרושם, כי הוא תומך בקבלת העתירות והתערבות בחוקי יסוד, וכי התלבטויותיו פחותות מאלה של חיות. פוגלמן גם שייך למיעוט הסבור שיש לדון מחדש בהרכב מורחב בהריסת בתיהן של משפחות מחבלים - וכממלא-מקום הנשיא הוא יוכל להורות על כך. נשיא בית המשפט העליון עומד בראש הרשות השופטת מבחינה חוקית, טקסית ומעשית (אם כי הניהול השוטף הוא בידי מנהל בתי המשפט, כיום - השופט מיכאל שפיצר). הנשיא יכול לקבוע הרכבים (אם כי ברוב המכריע של המקרים ההרכביים רנדומליים, ואילו הרכבים מורחבים הם לפי הוותק תוך התחשב במניעויות אפשריות) ולהחליט על דיונים נוספים בפסקי דין של העליון. הוא גם דן בכל הערעורים על החלטות בנושא פסילת שופטים בכל הערכאות. הנשיא אמור להיפגש פעם בשבוע עם שר המשפטים, ובידי השניים מצויים מינוייהם של נשיאי בתי המשפט. הוא גם חבר בוועדה לבחירת שופטים ומייצג את הרשות בכל האירועים הממלכתיים.