החקירה הפלילית בנוגע לזיהום נחל אשלים ביוני 2017 עומדת להסתיים בחודשים הקרובים - מסרה הפרקליטות לבית המשפט העליון. הדברים מצוטטים בידי השופטת דפנה ברק-ארז, בפסק דין בו נדחה בהסכמה (28.1.14) ערעור על אישור ההסדר בתביעות הייצוגיות בעקבות הזיהום, במסגרתו ישלמו קונצרן כימיקלים לישראל וחברת-הבת כיל רותם (לשעבר רותם אמפרט נגב) 115 מיליון שקל. ביוני 2017 קרסה דופן של בריכה במתקני רותם אמפרט ובעקבות זאת זרמו 250,000-100,000 מ"ק נוזלים חומציים מהבריכה לנחל אשלים וסביבתו (בגבול מדבר יהודי וצפון-מזרח הנגב). הזרימה נמשכה יומיים והשתרעה לאורך 20 ק"מ. המדינה טענה בתביעה בסך 397 מיליון שקל, שהגישה נגד החברות, כי האירוע גרם פגיעה אקולוגית קיצונית, הן מיידית והן בטווח הארוך. הפיצוי נקבע בגישור בפני עוה"ד ורד אלקבץ ועמוס גבריאלי, והוא מהווה שיפוי על ההוצאות בשיקום הנחל וסביבתו, פיצוי לטובת הציבור על הנזק האקולוגי שנגרם לו והוצאות משפטיות. 65 מיליון שקל יועברו לרשות הטבע והגנים לצורך המשך שיקום הנחל וסביבתו ועוד 10 מיליון שקל יהיו השיפוי על ההוצאות הקודמות. הפיצוי לציבור יהיה 25 מיליון שקל: חלק ממנו יועבר לקרן לחלוקת כספים לפי חוק תובענות ייצוגיות וייועד למטרות סביבתיות עליהן תחליט, כגון מחקר וניטור, חינוך סביבתי, קידום תיירות סביבתית ותמיכה בפרויקטים במדבר יהודה והערבה התיכונה ובאזורים מרוחקים יותר. 1.5 מיליון שקל יועברו כפיצוי ישיר לתושבי האזור באמצעות חשבון נאמנות, עבור פרויקטים סביבתיים לרווחת תושבי עין תמר, נאות הכיכר, נווה זוהר ותושבי אזור מדבר יהודה. החברות ישלמו 15 מיליון שקל לבאי-כוחם של התובעים - 8 מיליון שקל לעורכי הדין של התובעים הפרטיים (בחלוקה ביניהם) ו-7 מיליון שקל לבאי-כוחה של המדינה; חלקה של המדינה בשכר הטרחה יועבר גם הוא לקרן. עוד נקבע במסגרת הפשרה, כי יידחו הבקשות לתבוע גם את מנכ"ל כי"ל לשעבר, אשר גרינבאום; סמנכ"ל הכספים לשעבר, יעקב אלטמן; יחזקאל ישראל, שהיה הטכנולוג הראשי של קבוצת הברום; אבי דויטשמן, המשנה למנכ"ל ומנהל הכספים הראשי; והמשנה למנכ"ל לשעבר, אלי עמית. חברת לובי 99 והח"כ לשעבר מיקי רוזנטל ערערו על אישור ההסדר, אך קיבלו את המלצת בית המשפט העליון לחזור בהם. לצד זאת, ברק-ארז עומדת בפסק דינה על מספר נקודות עקרוניות.

במקרים המתאימים יהיו חיובים אישיים

"דחיית הערעור אינה שוללת את האפשרות שבמקרים מתאימים יוטלו אף חיובים אישיים כלפי נושאי משרה שהיו אחראיים לאסונות סביבתיים גם במישור האזרחי. המשפט חל בסופו של דבר קודם ועבור בני אדם. מלכתחילה, אין ספק שאחריות אישית, היא משמעותית במישור של הכוונת התנהגויות, אף אם לא תתרום במידה ניכרת לפיצוי בפועל. כמובן, כאשר מדובר בהליך ייצוגי, יש לבחון כל מקרה באופן פרטני, ולשקול, בין היתר, את ההכבדה שעשויה להיות לבירור אחריותם של נושאי משרה על ההליך, בשים לב לטובת חברי הקבוצה, ולאינטרס בסיום מהיר ויעיל של הסכסוך", אומרת ברק-ארז. "חשוב שתשלום של פיצוי במסגרתו של הסדר פשרה לא ישמש 'מחיר' שמחליף את המשך קידומה של אכיפת הדין ביחס לעתיד. הפיצוי הוא חשוב, אך לא פחות חשובה היא המניעה מראש של אסונות מסוג זה", היא מוסיפה. עם זאת, במקרה הנוכחי "ההסדר ש'דילג' על שאלת האחריות והתמקד בתוצאה של פיצוי אִפשר להגיע לפשרה מהירה יותר, וכך לקדם את שיקום הסביבה ופיצוים של חברי הקבוצה". ברק-ארז אומרת: "הסתמכות על קיומו של הערוץ הפלילי היא בעלת משמעות כאשר החקירה הפלילית מתנהלת באופן אפקטיבי ובקצב משביע רצון. במקרה דנן, חרף חלוף הזמן מאז התרחש האסון – כשש שנים וחצי – טרם הושלמה החקירה. נמסר לנו כי הדבר נובע, בין השאר, מכך שהחקירה נדרשה לחיקורי דין במדינות חוץ, בשל מעורבותם של גורמים הנדסיים ומקצועיים ממדינות אלה. לא נוכל להידרש לגוף הדברים, אך ברי כי חלוף הזמן אינו מיטיב עם הגשמת תכליותיו של ההליך הפלילי, ובכלל זה מתן ממשות לעיקרון של אחריות אישית. במהלך הדיון קיבלנו עידכון מבאת-כוח המדינה כי ההערכה היא להשלמתו של שלב החקירה בחודשים הקרובים. הנחתנו היא שאלה הם פני הדברים". השופטים עופר גרוסקופף וחאלד כבוב הסכימו עם ברק-ארז. את המערערים ייצגה עו"ד עינת סולניק, את הרשות לשמירת הטבע ייצגו עוה"ד נועה בר-צבי ואסנת דפנה, ואת התובעים - עוה"ד אסף פינק ורם דקל.