בחקירה הנגדית לעו"ד
נוית נגב, סניגוריתו של מוזס, שב ואמר ברנור, כי הוא לא ניסח את האזהרה למוזס (בה לא הוזכרה עבירת השוחד, למרות שלחוקרים היה ברור שזה המיוחס לו). הוא אמר כי במכללה לשוטרים שבפיקודו, ההנחיה לחוקרים היא שיש לציין את העבירה. נגב שאלה מדוע נמשכה החקירה לאחר שמוזס ביקש להיוועץ בה והיא הייתה בדרכה ללהב. ברנור השיב, כי הנוהג הוא לעצור את החקירה ולהמתין לעורך הדין.
רק לאחר התערבותה של נגב צוין בפני מוזס החשד לשוחד, אך גם בחקירות הבאות נאמר רק "טובות הנאה". ברנור שב ואמר כי הניסוח היה של מנדלבליט, בעוד הוא סבר שיש לומר הן ל
נתניהו והן למוזס את המילה "שוחד". לדבריו, מוזס הבין היטב את החשדות נגדו כבר בחקירה הראשונה. נגב השיבה, כי מוזס ביטא שוב ושוב בחקירתו את העובדה שאינו מבין במה מדובר.
נגב ציינה, כי החוקרים הציגו בפני מוזס רק כשליש מן השיחה הראשונה שלו עם נתניהו ורק 4% מהשיחה השנייה, ושאלה האם הייתה החלטה מודעת שלא להציג את השיחות במלואן. ברנור השיב בשלילה, אם כי הוסיף שמעולם לא השמיע את כל הקטעים וכל התמלילים, אלא רק את הקטעים המפלילים. ברנור אישר, כי מוזס ביקש לשמוע/לראות את השיחות והתמלילים, ולמרות זאת השיב ככל יכולתו.
לדברי ברנור, החוקרים לא קיבלו את עמדתו של מוזס לפיה הוא חשש ש
ישראל היום פוגע בחופש העיתונות, אלא מדובר היה במפגש אינטרסים בינו לבין נתניהו. נגב שאלה אלו פעולות חקירה נעשו כדי לבסס את טענות ההגנה של מוזס, וברנור השיב, כי מנדלבליט לא נתן מנדט לחקור את הקשרים בין נתניהו לישראל היום. "לתפיסתי המקצועית היו שם דברים שהצריכו בירור", הוסיף. ברנור אישר, שהחוקרים לא בדקו רבות מטענותיו של מוזס בתחום הסיקור העיתונאי.
נגב טענה, כי החוקרים לא הציגו למוזס קטעים רבים מן השיחות אשר תמכו בגרסתו לפיה מדובר מצידו ברצון להגיע לתקשורת הוגנת. ברנור השיב, כי המוקד בשיחות היה ביצירת סיקור אוהד לנתניהו. "הצגנו את הקטעים הרלוונטיים כדי לקבל את הגרסה שלו", שב ואמר. השופטת
רבקה פרידמן-פלדמן: "לפי מה בחרת מה להציג? איך אתה מחליט מה רלוונטי?" ברנור: "בחרנו את הקטעים כדי לקבל גרסה. אם הפרקליטות והיועץ המשפטי היו חושבים שצריך להציג עוד קטעים – היינו עושים את זה; זה לא קרה".