|
|
|
|
|
עוד הדגימה מימון-בלאו את הקשר ההיסטורי שיש בין הגשת תביעות נזיקין לקידומם של מנגנוני פיצוי נזיקיים. גם בפרשה זו, הסבירה, התביעות היו הגורם שקידם את החלטת ממשלה 821 בעניין פרשת ילדי תימן. לדבריה, ההחלטת הממשלה לכשעצמה אומנם העניקה פיצוי כספי מסוים למשפחות, שניתן לומר שעצם הפיצוי הוא הכרה משתמעת מסוימת, אך בפועל אין בהחלטה כל הכרה או נשיאה באחריות, שלה כל כך מצפות המשפחות במשך עשרות שנים. בכך הייתה ההחלטה, כפי שכינתה זאת המרצה, בבחינת "הכרה עקרה". ההרצאה הסתיימה בקריאה לתהליכי צדק מעברי, שיכללו ועדות אמת ופיוס, שיאפשרו למשפחות לספר את סיפורן ולקבל הכרה בסבלן. הד"ר מימון-בלאו הדגימה את הצורך במציאת פתרון שאינו כספי בלבד בפרשה זו, אלא תהליך צדק מעברי הכולל גם אמת, פיוס ובסופו של דבר גם פיצוי וקראה לממשלה ליזום תהליכים אלו, ולמצוא פתרון שיאפשר למשפחות להגיע לסגירת מעגל ולהחלמה, כלשונה.
|
|
|
|
|
|
דובר נוסף בכינוס היה עו"ד ניסים עוג'ר, מייסד התנועה להכרה מדינית בחטיפת ילדי תימן, שהרצאתו עסקה בוועדות הבין-משרדיות לאימוץ וזיקתן לפרשת ילדי תימן. עוג'ר חשף את הידע שהיה קיים אצל משפטנים בכירים ושופטים על הפרשה, עוד לפני שנודעה בשם "פרשת ילדי תימן". הוא הציג מסמכים ועדויות המעידים על המודעות לקיומם של אימוצים לא חוקיים, כבר משנות ה-50 המוקדמות. - אימוץ כ"מוצר מדף" - עוג'ר תיאר את התופעה הקשה בה ילדים נלקחו מבתי תינוקות ללא הליך משפטי מסודר, כאילו היו מוצר מדף. הוא הציג נתונים סטטיסטיים על מספר בקשות האימוץ הגבוה בתל אביב באותן שנים, שהגיע לפי שלושה ויותר מאשר בערים אחרות, והעלה את השאלה האם מספר הבקשות תאם למספר האימוצים בפועל. הוא אף ציין מקרה מסוים, שבו יגאל אלון לקח תינוקת לחברו בקיבוץ גינוסר.
- "פיקציה משפטית" - המרצה ציטט את השופט חשין, שתיאר כיצד הורים מאמצים "צירפו" ילדים למשפחותיהם באמצעות "פיקציה משפטית", כלומר עקיפת החוק והליכים משפטיים. עוג'ר הדגיש כי השופט חשין עצמו היה מודע לפעילות זו, אך לא עשה דבר כדי לעצור אותה. חשין אף ציין בספרו כי "אנו מוצאים כמה וכמה מקרים המספרים על בני אדם שלקחו לבתיהם ילדים זרים וגידלו אותם בחזקתם ובחינוכם בלי לתת למעשה זה צורה כחוק".
|
|
|
|
|
|
- מעורבות פקידות הסעד - הדובר הציג מסמכים ועדויות המעידים על מעורבות פקידות הסעד באימוצים שלא כחוק. לדבריו, הפקידות פעלו עד שנת 1955 ללא פיקוח, ולאחר מכן החלו להתארגן ולהסדיר את פעילותן, אך עדיין תוך עקיפת החוק והנחיות משרד הבריאות. לדוגמה, הוצגו מסמכים בהם פקידות הסעד מורות לרשום ילדים שנולדו לאימהות צעירות כילדים שנולדו לאימהות מבוגרות יותר, כדי להקל על הליך האימוץ. בנוסף, הוצג מסמך בו פקידת סעד מציינת כי היא מתנגדת למסירת פרטים מדויקים על ילד לאימוץ, בניגוד לתקנות.
- הטעיה והסתרת מידע - עוג'ר תיאר מקרים בהם פקידות הסעד הטעו הורים ואמרו להם שילדיהם מתו, בעוד שבפועל הילדים נמסרו לאימוץ. הוא הדגיש את הדפוס השיטתי של הטעיה והסתרת מידע, שהיה חלק בלתי נפרד מהמנגנון שאפשר את האימוצים הלא חוקיים. הוא ציין כי היועץ המשפטי דאז, חיים כהן, היה מודע להטעיות אלו, אך לא פעל למנוע אותן.
- היעדר פיקוח משפטי - כמו-כן, הציג את עמדת ההשופט זלמן שניאור חשין, שהתריע על אי-הסדרים בתחום האימוץ והצביע על כך שילדים נמסרים לאימוץ ללא הליך משפטי תקין. המרצה טען כי למרות האזהרות, לא נעשה דבר כדי לפקח על התופעה ולמנוע אותה. הוא אף ציין כי היועץ המשפטי עצמו ערך ספר בנושא אימוץ, בו השמיט מידע על אימוצים לא חוקיים.
- קשרים אישיים ואינטרסים - עוד חשף את הקשרים האישיים בין פקידות הסעד לשופטים, שלטענתו סייעו להכשיר את האימוצים הלא-חוקיים. הוא הציג מסמכים המעידים על "דלת מסתובבת" בין התפקידים, ומקרים בהם שופטים פעלו בניגוד עניינים. הוא אף ציין כי שופטים מסוימים התמחו בענייני אימוץ, והיו מקיימים קשרים אישיים עם פקידות הסעד.
- תשלום עבור אימוץ - עוג'ר הציג עדויות על קבלת כספים בתמורה לאימוץ, בניגוד לחוק. הוא הדגיש כי מדובר בתופעה רחבה וממוסדת, ולא במקרים בודדים. הוא אף הציג מסמך בו פקידות הסעד מתרצות את קבלת הכספים בטענות שונות.
עו"ד עוג'ר הדגיש את החשיבות של חשיפת האמת והבאת צדק למשפחות הקורבנות, גם שנים רבות לאחר האירועים.
|
|