וילנר: "האם ה
ממשלה מתנגדת לגיוס של 3,000?" טאובמן: "אין לנו התייחסות לקיבולת". וילנר: "אז אין התנגדות?" ברק-ארז: "צריכה להיות תשובה עובדתית מאוד פשוטה". וילנר: "או שהיא אומרת 'זה לא עניין שלי, אני משאירה את זה לפוקד'". טאובמן: "בדיוק כך, אנו משאירים את זה לפוקד".
שטיין: "לגבי שיקול הדעת של הפוקד – מקובל לפרש חוקים לפי ההבנות ששררו במשך שנים בקרב מי שהפעיל אותם. ההבנה הכללית עד כה הייתה ששיקול הדעת איננו רחב, שיש גיוס כללי, נקודה. צריך מקור חוקי למתן פטור גורף. האם אדוני חולק גם על הכלל הזה ומציע פרשנות שחורגות מן ההבנות ששררו עד כה?" טאובמן: "יש קבוצות שהפוקד לא מגייס, ואם זו הייתה סמכות חובה – הוא היה צריך לגייס אותם. הסמכות היא רשות ואנחנו מתנגדים בתוקף להפיכתה לחובה. הכל בהתאם לצורכי הצבא".
וילנר: "יש לו שיקול דעת של רשות גם ל-3,000 שהצבא אומר שהוא יכול [לגייס]? אדוני אומר שיש לו שיקול דעת לגבי כולם שלא לגייס אותם?" טאובמן: "הוא רשאי לשלב שיקולים שונים ובהם אופק של חקיקה ומימוש הצווים". בהמשך הדיון אמר שטיין, כי ספק רב האם יש לפוקד סמכות להעניק פטור גורף. פוגלמן הבהיר, שאין כל כוונה לשנות את פסק הדין המנחה משנת 1998 (פסק דין רובינשטיין) ולפיו הפטור חייב להיעשות בחקיקה ראשית.
עמית: "לא הפרעתי לאדוני, כי כל הטיעון שלכם על שיקול הדעת של הפוקד – בסוף בסוף זה משחקי מילים על-מנת לעקוף את הלכת רובינשטיין". טאובמן: "אנחנו לא מבקשים לעקוף את ההלכה. המצב החוקי ברור". עמית: "אז למה מסבכים כל כך? לא צריך להתפלסף". פוגלמן: אדוני אומר "'כן, אבל' – וזה הרושם שלנו. אם הפוקד מגייס מחר 10,000 איש – מבחינת הממשלה זה בסדר". טאובמן: "שיגייס 250,000 איש. הממשלה לא מתערבת".
וילנר: "הדרישה היא לחייב את הצבא לקיים את החוק, מאוד פשוט". סולברג: "התאכזבתי מאוד לראות את המספר 3,000. בכל העשור האחרון היו 3,000-2,000 מגויסים כל שנה. אז מה הרבותא? אנחנו צריכים לעבור הלאה, הלוואי שהיו פי שלושה ופי ארבעה. צריכה להיות תמיכה נלהבת של הממשלה ב-3,000 האלה". טאובמן: "אנחנו מעוניינים להגדיל את יעדי הגיוס אבל לא מתערבים. אין מניעה גורפת ולא גורפת מצד הממשלה; שיקול הדעת הוא של הפוקד". אולם, בהמשך אמר טאובמן שגיוס מיידי יהיה טעות קשה.
בהמשך אמר פוגלמן, כי בפועל הממשלה רוצה לשכנע את בג"ץ להמתין לחקיקה – וכאמור רמז שהדבר לא ייעשה, שכן בג"ץ יכריע לפי המצב החוקי הנוכחי. שטיין הוסיף: "הטיעון שלכם לגבי הפוקד הוא דמיוני. הצעת החוק שאתם צירפתם לתשובה שלכם – אין בה מילה על הפוקד; הכל הוא מה שהממשלה עושה. ולא דיברנו על זה ששר הביטחון מופקד על קיום החוק".
בנוגע לתמיכות בישיבות טען טאובמן, כי הן אינן נוגעות לגיוס אלא לרצונה של הממשלה לסייע ללימוד תורני כמו למטרות רבות אחרות. שטיין הגיב, שנקודת המוצא היא שתמיכה ניתנת למי שמקיים את החוק. טאובמן חזר לשיקול דעתו של הפוקד והוסיף, שמדובר ב"דיני נפשות של עשרות אלפי אברכים". ברק-ארז אמרה מיד בחריפות: "זה דיני נפשות של רבים אחרים במדינה. זה לב העניין". גרוסקופף הוסיף, כי עד כה הפוקד לא החליט דבר, אלא הממשלה החליטה עבורו שלא לגייס עד 1.4.24; ובכל מקרה – לאחר מכן חייבים היו האברכים להתייצב. השופט
דוד מינץ הוסיף, כי אם ייקבע שההימנעות מגיוס אינה חוקית - אזי גם התמיכות יהיו בלתי חוקיות. ברק-ארז תהתה, מדוע לא חלה חובת גיוס ברגע בו פקע הפטור.
וילנר העירה, כי משמעות עמדתו של טאובמן היא שחוטא יוצא נשכר: מי שכלל לא התייצב יקבל תמיכה, והיא תישלל ממי שהתייצב לצו ראשון ולא התגייס בפועל. היא הדגישה, כי אם 63,000 החרדים חייבי הגיוס יתייצבו בבקו"ם ויביעו רצון להתגייס, וצה"ל יחליט שלא לגייס אותם - הם יהיו זכאים לתמיכה. "יש רק סכנה שיגייסו אותם", הוסיפה ברק-ארז בציניות. בסוף טיעונו אמר טאובמן, כי ספג עלבונות והטרדות מרובים לאחר שהסכים לייצג את הממשלה; פוגלמן הביע אהדה.
בא-כוח איגוד הישיבות, עו"ד שמואל הורביץ, טען, כי הפטור מגיוס הוא חלק מחופש הדת משום שרבנים פסקו שאין להתגייס. גרוסקופף הגיב: "ואם רב יגיד שלא צריכים לשלם מיסים, זה יהיה חופש דת?" הורביץ לא השיב בשלילה, אלא אמר שמדובר בשאלה תיאורטית. ברק-ארז אמרה כי יש להבין מהו הבסיס על פיו מבקש הורביץ להרחיב בצורה שכזאת את חופש הדת.
חזרו למתווה של 2022