"אני חיכיתי שמונה שנים לרגע הזה – לומר את האמת כפי שאני זוכר אותה, שהיא חשובה גם למען הצדק. אין צדק בלי אמת. זו הזדמנות לנקב את ההאשמות המופרכות האלה. כשאני קראתי את החומרים לקראת המשפט, אני פשוט נדהם מגודל האבסורד. אני רוצה לדבר על זה, אני רוצה להעיד, אני רוצה לעשות את זה". כך אומר (10.12.24) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפתיחת עדותו במשפטו. נתניהו הוסיף: "אבל כפי שנאמר כאן, אני גם ראש ממשלה, אני מנהל מדינה ומוביל את המדינה והצבא במלחמה בשבע חזיתות. אני עדיין חושב שאפשר לעשות את שני הדברים במקביל". הוא הזכיר את נפילת משטר בשאר אסד, ש"מוסיפה אירוע שיש לו השלכות היסטוריות בהיקף גלובלי. האירוע הזה כמובן מחייב תשומת לב, כניסת פתקים, ואני חשבתי שבמכלול הדברים ניתן למצוא איזון בין צורכי המשפט שאני מכיר בהם, לבין צורכי המדינה שאני בטוח שכבודכם מכירים בהם". השאלה הראשונה של הסניגור, עו"ד עמית חדד, הייתה ציטוט מתוך כתב האישום בנוגע לחשיבות התקשורת עבור נתניהו ועבור בני משפחתו. הוא השיב, שהמציאות הפוכה ושהוא אינו עוסק בעתידו שלו אלא בעתידה של המדינה, כפי שלמד מבני משפחתו וכפי שהוא עושה מאז שירותו הצבאי. "זה חייב אותי לעמוד בלחצים מבית, כי העמדות שאני מאמין בהן חייבו אותי להיות במאבק מתמיד עם הדעות הרווחות בתקשורת הישראלית ובציבור הישראלי. עד כדי כך, ש[נאמר ש]אירן זו גחמה של נתניהו, ספין של נתניהו; תקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים והכל יהיה בסדר. "אם הייתי רוצה תקשורת טובה, כל מה שהייתי צריך לעשות זה רק לאותת: בסדר, אתן מדינה. הייתי פשוט עובר כמה צעדים שמאלה, והייתי נישא על כפיים ורעייתי הייתה נישאת על כפיים. כיוון שעמדתי על עמדותי, אני ומשפחתי ספגנו התקפות, נאצות, הכפשות ושקרים בהיקף שספק אם יש כזה בעולם. אם הייתי מאמץ את העמדות של השמאל, לא הייתי עומד פה היום. כן, אני רוצה סיקור חיובי [בציניות]. זה אבסורד! כל חיי הציבוריים הם ההפך הגמור". לדברי נתניהו, תקשורת שלילית כאשר החל את דרכו כציר בשגרירות בוושינגטון, גרמה לו לאבד לילות של שינה; אבל לאחר זמן למד, שהחשוב הוא מה שיעשה ולא מה שייכתב. על האישומים בקבלת מתנות, אמר נתניהו: "זה שקר מוחלט. זה אבסורד כפול. אלה לא חיים של נהנתנות. אני עובד 18-17 שעות ביממה. אני אוכל ליד שולחן העבודה. אני הולך לישון בדרך כלל בשעה 1 או 2 לפנות בוקר. "כמעט אין זמן לראות את המשפחה, וזה מחיר גדול מאוד. יש מעט מאוד שעות פנאי. יש מפלט מסוים בספרי היסטוריה וכלכלה שאני קורא, ומעת לעת אני חוטא בסיגר שאני לא יכול לעשן ברציפות, כי אני ברצף של פגישות. ואני שונא שמפניה, פשוט לא יכול לשתות את זה. ב-1999 הפסדתי בבחירות ולא קרה אסון; יצאתי לחיים של חופש, נסענו לדיסנילנד, היו רגעי פנאי, היו ארוחות. היה פשוט נפלא. "השליחות הציבורית קראה לי ושאלתי את עצמי: מה אני עושה? גם הרווחתי לא רע, בפעם הראשונה בחיי. חשבתי בגיל 50: זו התכלית של חייך? זה מה שירשת? זה מה שמצפים ממך אזרחי ישראל? אז תחזור חזרה למדמנה, למכרה הפחם, לחצוב בהר. זה מאמץ כביר, לא הנאה ולא נהנתנות. זה פשוט מגוחך, אבל זה גם גורם עוול עצום לרעייתי, שסופגת נאצות ורצח אופי. להציג את החיים שלנו כנהנתנות – זה לא סתם עוול; זו בושה וחרפה". נתניהו הרחיב על האירועים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים בשנים הרלוונטיות לכתב האישום, ואמר שביחס אליהם – האירועים המתוארים בו הם פחות מאשר טיפה בים, "ועל זה טרללו מדינה שלמה". נתניהו הציג פנקס בו הוא רושם את משימותיו היומיות ואינו קורע את הדף עד שהשלים אותן – הרגל שאותו רכש בסיירת מטכ"ל. לדבריו, מאותה סיבה הוא קובע פגישות רבות מהרגע להרגע, כולל במעונו בשעות הערב וכולל עיתונאים בכירים ומו"לים.