"לא היענות חריגה אלא עוינות חריגה" - כך מגדיר (10.12.24) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את הסיקור באתר וואלה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום נגדו בתיק 4000. לדברי נתניהו, "התקשורת לא הייתה מאוזנת ולא הביאה את מגוון הדעות. הובלתי פתיחה של שוק חופשי במגוון מוצרים ושירותים, וכך חשבתי גם לגבי שוק הדעות. במצב הקיים לא היה ביטוי לציבורים רבים ונמנע טיוב של השירות. ראיתי בזה סכנה לדמוקרטיה וחשבתי שהדרך לשנות היא שיבואו משקיעים זרים, שיקימו אמצעי תקשורת או יקנו קיימים. זו הדעה שלי מאז שנות ה-20 לחיי. "אחרי המהפך [ב-1977] נוצרה מפלגת תקשורת שבאה להנדס את התודעה כדי לשנות את המציאות. זה משקף חלק ניכר מהעיתונאים והעורכים, כפי שזה קורה גם היום. המרחק בין זה לבין האתיקה המקצועית הוא גדול מאוד מאוד. זאת בעיה יסודית, שצריך לתקן את עוולות הקלפי ולהחזיר את המדינה למקום שהיא צריכה להיות. זה לא עניין אישי; זהו עניין אידיאולוגי ואינטגרלי לתפיסה שלי. רציתי שיתנו תמיכה למדיניות שלי, אני לא נמצא פה בשביל הנאות אישיות. "לא התמודדתי עם זה בהצלחה, כי ניסיתי כל הזמן לשכנע אנשים שיבואו וישקיעו, לפעמים לנסות לשכנע שישנו באמצעי התקשורת הקיימים. למשל: דיברתי עם מוזי ורטהיים [בעלי ערוץ 12] ואמרת לו שיגוון ויעשה שינוי. הוא ענה לי: ידי כבולות. היו לי שיחות עם ירון דקל, שהיה מפקד גלי צה"ל. היו לי שיחות עם אחרים. "נדהמתי כששאלו אותי על זה בחקירות. אמרתי: 'אתם רציניים? זה בכתב האישום?! החובה של מנהיגים לגוון את השווקים - זה נתפס כפלילי?! אתם מנותקים מהמציאות, אתם מנותקים מהעולם!' העיתונאים פה לא באים לשמוע, הם באים לתקוף ולהפריע. לא קיימת דרך ארץ מינימלית. הזמנים היחידים שיכולתי להעביר את המסר שלי היה בנאומים באו"ם ובקונגרס. אבל בהדרגה גיליתי את האינטרנט ופייסבוק, שאפשר לדבר ישירות ולא מסונן, וכך עשיתי. "קרו דברים שהוכיחו שצדקתי, כמו למשל ערוץ 14 שצומח בהשקעה מינימלית, ודאי ביחס לתאגיד [כאן] - מיליארד שקל - שבכמה אחוזים מזה הצליח מאוד, כי יש צימאון לזה. אני גם חשבתי שיש פה הזדמנות גדולה למשקיעים, לא שזה מה שעניין אותי".

"חתימות גומייה" בישיבות הממשלה

נתניהו העיד, כי הכיר את שאול אלוביץ בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה (1999-1996), בפגישות עם בכירי המשק. כאשר היה שר האוצר (2005-2002), התקיימו פגישות דומות, "אבל זו הייתה היכרות רחוקה". לדבריו, הוא ידע שאלוביץ פועל ביפן - שכלכלתה עניינה אותו - והתרשם שהוא תומך בהשקפותיו הכלכליות והמדיניות. הקשר הפך לישיר לאחר פטירת אביה של שרה נתניהו, גם באמצעותו של איש העסקים זאב רובינשטיין. המפגש החברתי הראשון התקיים בדצמבר 2012, בארוחת ערב של שני הזוגות; הארוחה הבאה הייתה רק ב-2015, כי "הקשר לא היה החברי הקרוב כפי שתיארו אותו. נוצרה ידידות, אבל לא מעבר לזה". בכתב האישום נטען, כי באותה ארוחה נוצרה ההבנה בין נתניהו לאלוביץ, וכי עוד לפני כן היה נתניהו מעורב בפעולות רגולטוריות הקשורות לבזק. "אני לא זוכר מקרה אחד שאני כראש ממשלה לא חתמתי על מה שהגיע מהדרג המקצועי", הגיב. "זה מקריס את הטענות שבכתב האישום. יש פה אישורים משמעותיים כאשר אני בכלל לא מכיר אותו. אני קורא לזה 'חתימות גומייה', כי זה מגיע מהרבה משרדים, אתה אפילו לא מוציא מהגומייה אלא מדפדף וחותם. אתה רואה את השרים חותמים באותה שיטה בישיבות ממשלה, ואני לא שונה מהם, וזה קורה בכנסת וזה קורה במשרד. בים הביורוקרטי שלי זה מה שקורה. אם לא הייתי חותם - אז השאלה מה היה קורה".

"וואלה חמאס, אפילו וואלה אירן"

לדברי נתניהו, ב-2012 הוא ראה את וואלה כאתר זניח, אשר היה בעבר בבעלותו של עמוס שוקן ואוכלס באנשים כדמותו, "שבאו מהשמאל הקיצוני". לאחר שנרכש בידי אלוביץ "הוא נעשה יותר גרוע, כאשר ינון מגל הוחלף בידי אבי אלקלעי שהוא מהשמאל הקיצוני". עוד טען, כי תיאורו של וואלה בכתב האישום כאתר מוביל אינו נכון, שכן היה זה "אתר של כלבים וחתולים" אשר לא קבע כלל את סדר היום והיה בתחתית אמצעי התקשורת בישראל ("כמו מקומון"). לא היה שוני בין ימי שגרה לבין תקופת בחירות, הוסיף. נתניהו טען, כי אין כל חריג בכך שפוליטיקאי פונה לאמצעי תקשורת ומביע דעה בנוגע למינויים בכירים בו – כפי שעשה גלעד ארדן (אז ראש מטה ההסברה של הליכוד) עם מינויה של טלי בן-עובדיה לעורכת וואלה ב-2013 וכפי שהוא עצמו עשה. הוא אמר: "זה הדבר הכי טבעי בעולם, זה לא מושחת. אמרתי למוזי ורטהיים שישנה את האנשים [בערוץ 2], אמרתי את זה לאלי עזור ורבים אחרים. יש פה אי-הבנה יסודית ביחסים בין פוליטיקאים לתקשורת. הקשר הזה ביסוד הדמוקרטיה. להכניס את זה לכתב האישום?! את כתב האישום הזה ראו מגדולי המשפטנים של ארה"ב והם פשוט נדהמו. זה דבר שמאוד מאוד מסוכן לדמוקרטיה". לטענתו, האתר היה "וואלה אכבר, וואלה חמאס, אפילו וואלה אירן".