ראש השב"כ, רונן בר, מעלה טענות חסרות תקדים בחומרתן כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במכתב שהעביר לממשלה (20.3.25) לקראת הישיבה הדנה בהצעתו של נתניהו להדיחו. בר אומר שמאחורי ההצעה עומדים שיקולים זרים, שנועדו למנוע מהשב"כ לחקור את פרשת קטרגייט ולהוביל לכך שיידרש לפעול לטובת אינטרסים אישיים. בר לא הגיע לישיבת הממשלה ובמקום זאת שיגר את מכתבו. עולה ממנו, כי מדובר בתמצית בלבד של גרסתו, שכן הוא מסיים אותו באומרו שאת "המענה המלא והמפורט" ואת המניעים להדחתו הוא יפרוס "בפני הפורום שייקבע, בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים" - דהיינו הוועדה למינויים בכירים או אפילו בג"ץ. בר אומר כי הישיבה כונסה בבהילות, בניגוד לזכות השימוע ובניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה. ההחלטה אמורה להתבסס "על טענות מפורטות ומבוססות לרבות דוגמאות" אליהן יוכל להתייחס. אולם, ההחלטה "כוללת טענות כלליות, לקוניות ולא מבוססות" שכנראה "מסתירות את המניעים העומדים בבסיס הכוונה" להדיחו, וגם בשיחתו עם נתניהו לא נענתה בקשתו לתת דוגמאות. הטענות המופיעות בהחלטה "באו אל העולם רק לשם הליך זה" ולרובן לא היה זכר בשיחותיו עם נתניהו, טוען בר. זהו "הליך למראית עין שתוצאתו נקבעה מראש. מדובר בטענות מופרכות שאינן אלא מסווה למניעים אחרים לגמרי, זרים ופסולים מיסודם, שנועדו לשבש את יכולתו של השב"כ למלא את תפקידו בממלכתיות, על-פי החוק ולטובת אזרחי ישראל ולא לטובת אינטרסים אישיים, ולמנוע את חקר האמת הן ביחס לאירועים אשר הובילו לטבח והן ביחס לפרשיות חמורות אותן חוקר השב"כ כעת".

פגיעה במו"מ להשבת החטופים

בר אומר כי בניגוד לטענותיו של נתניהו - יש שיתוף פעולה אינטנסיבי ויעיל בין השב"כ לדרג המדיני, כאשר השירות מיישם את היעדים המדיניים. השרים אינם נחשפים לכך, שכן נתניהו אסר עליו בשנה האחרונה להיפגש איתם - הוראה שספק אם היא חוקית. טענתו של נתניהו לפיה חוסר האמון ביניהם פוגע בתפקודו של השב"כ, ממשיך בר, מצריכה דוגמאות שיסתרו את "העשייה הסיכולית האינטנסיבית של שב"כ, חסרת תקדים בהיקפה ועוצמתה". עוד דוחה בר את טענת נתניהו בדבר חוסר אמון ביניהם בנושא החטופים. לדבריו, העסקה האחרונה "באה אל העולם נוכח פעילות ייחודית שהובלה באופן אישי על ידי" בידיעתו של נתניהו. העסקה הושגה על-פי היעדים שהציב נתניהו והממשלה אישרה אותה בתמיכתו. לכן, אין מקום לטענה בדבר חוסר אמון, "וזאת למעט אם הכוונה האמיתית, שככל הנראה כשלתי בהבנתה, הייתה לקיים מו"מ בלי להגיע לעסקה", כותב בר בציניות. "בפועל, הרחקת ראש המוסד [דדי ברנע] והרחקתי מהובלת המו"מ פגעה בצוות ולא קידמה כלל את שחרור החטופים", הוא מאשים. בר גם רומז לטענותיו על אחריותו של נתניהו למחדלי 7 באוקטובר. הוא אומר כי במסגרת הליך כדין להדחתו, יציג "פירוט מלא באשר למהלכים התקפיים והמלצות לדיונים אסטרטגיים" שהביא לאישורו של נתניהו לפני ואחרי 7 באוקטובר "ואשר חלקם המשמעותי לא קודמו על ידו".

קטרגייט: ניגוד עניינים חמור ביותר

בהתייחסו לפרשת קטרגייט אומר בר, כי פגיעה במהלכי החקירה "באמצעות נסיון הדחה בהול ופתאומי, הנתמך בנימוקים מופרכים מיסודם, טבולה כל כולה בשיקולים זרים ובניגוד עניינים אישי ומוסדי שאין חמור ממנו". פיטוריו מעבירים לעוסקים בחקירה מסר, אשר עלול להעמיד בסיכון את מיצויה המיטבי ו"זוהי סכנה ישירה לבטחונה של מדינת ישראל". לדברי בר, הצגת עמדתו בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמה היא חלק מחובותיו. "אין המדובר בחוסר אמון, אלא בתפיסה זרה של נאמנות אישית במקום נאמנות לציבור. הצורך הלאומי בקיומה של חקירה כאמור אינו יכול להיות מוכפף לשיקולים אישיים של מי שמעורב בעניין, שכן היא הדרך היחידה להבטיח כי כשל רב-מערכתי שכזה לא ישוב". מעל לכל, ממשיך בר, הוא מודאג מכך שחוסר האמון הנטען נובע מכך שהציג "עמדות מקצועיות בצורה מקצועית ועניינית, זאת גם אם לעיתים הן שונות מ[אלו של] הנוכחים בחדר". הוא אומר כי כך עשה בנושא החטופים וביוזמות מבצעיות ייחודיות בזמן המלחמה - וכך גם לפניה, "בהתרעות אין ספור שהעברתי לדרג מדיני". גם כאשר עמדותיו לא התקבלו, הוא מדגיש, פעל תמיד למימוש מלא של החלטות הממשלה. ישראל מצויה במלחמה רב-זירתית קשה, "היד האירנית נמצאת עמוק בתוך המדינה" ו"לכל מי שנושא תפקיד ציבורי אחריות עצומה ויש להתפלא כי במצב זה, הממשלה מבקשת לנקוט צעדים שתוצאותיהם מחלישות אותה, הן פנימית והן מול אויביה". בר מסיים באומרו שהוא והשב"כ יפעלו בהתאם לחוק "ועל-פי החלטת המוסדות המשפטיים המוסמכים, כפי שראוי שיתקיים במדינת חוק".