הצעת החוק הנוכחית מנסה להפוך את המודל מתגובה בדיעבד למניעה מראש. במקום טיפול לאחר תלונה, היא קובעת דרישה להיתר לפני הקמה או הפעלה, ומגדירה שיקולים ברורים למתן ההיתר. בנוסף נקבע מינוי אחראי להפעלה מטעם מנהל המסגד, מה שמחדד אחריות אישית על השימוש במערכת הכריזה. עוד מוצע מנגנון פיקוח: מפקחים שימונו מטעם המשרד לביטחון לאומי יבצעו בדיקות תקופתיות, לרבות ביקורת לפחות אחת לחודש, כדי לוודא עמידה בתנאי ההיתר. סמכויות אכיפה והחרמה לפי ההצעה, שוטר יוכל לדרוש הפסקה מיידית של הפעלת מערכת כריזה שפועלת ללא היתר או בניגוד לתנאיו. אם ההפרה נמשכת לאחר הדרישה, לשוטר תינתן סמכות להחרים את מערכת הכריזה. ההצעה כוללת גם אפשרות כניסה למקום לצורך הפסקת ההתקנה או ההפעלה במקרים של הפרה, ללא צורך בצו בית משפט, צעד שמרחיב בפועל את יכולת הפעולה המיידית בשטח. קנסות כבדים והעברת הכסף לקרן החילוט מנגנון הענישה בנוי כמדרג קבוע של קנסות מנהליים:

• הפעלה או הקמה ללא היתר: 50,000 שקל

• הפעלה בניגוד לתנאי ההיתר: 10,000 שקל

הכספים, לפי ההודעה של עוצמה יהודית, יועברו לקרן החילוט. במפלגה הדגישו כי בניגוד לנוסחים קודמים שהתמקדו בעיקר בשעות, ההצעה הנוכחית קובעת מסלול רישוי ופיקוח, מטילה אחריות ברורה על הגורם המפעיל ומחזקת את סמכויות האכיפה והענישה, לצד מנגנון שמייעד את כספי האכיפה לטובת מטרות ציבוריות. פוגל: "המואזין בעוצמות חריגות היא לא עניין דתי, זו פגיעה בבריאות הציבור ובאיכות חייו. לא ייתכן שתושבים ימשיכו לסבול מהפרות חוק שיטתיות. לשם כך הגשתי את הצעת החוק, כדי לאפשר טיפול חד, ברור ונחוש בתופעה". השר בן-גביר: "במקומות רבים רעש המואזין הוא רעש בלתי סביר אשר פוגע באיכות החיים ובבריאות התושבים זוהי תופעה שאי אפשר להשלים איתה. משטרת ישראל תפעל בנחישות לאכיפה, והצעת החוק נותנת לה את הכלים החסרים". הוויכוח הציבורי והמשפטי צפוי להתמקד בשני צירים: מצד אחד, טענת היוזמים כי מדובר במפגע בריאותי ואיכות חיים, המחייב מנגנון ברור של היתר, פיקוח וענישה. מצד שני, שאלות של מידתיות, שוויון באכיפה והרחבת סמכויות בשטח, לרבות אפשרות החרמה וכניסה ללא צו. זה מבחן שיכריע אם החוק יהפוך לכלי אכיפה שימושי או ייתקע במחלוקות ובהליכים.