ספרים שגיליתי בחגים

שלושה סיפורים קצרים ושתי נובלות על אהבה מנקודת מבטם של בני ובנות דור שני לשואה ולרדיפת יהודים. נקודת המבט המיוחדת הזו, היא שהופכת את הספר ליוצא דופן ומעניין. מה עשתה השואה, או לחלופין מה שעשתה ההוויה היהודית הגלותית ורדיפת היהודים לחיי האהבה ותפיסת האהבה של מי שחוו אותה דרך הוריהם, דרך נרדפותם ודרך הבית והסביבה שגדלו בם. הסיפורים נוגעים בעדינות, בשפה קולחת וקלילה מבלי לומר את המילה המפורשת, בטראומה ופוסט טראומה, בחרדות, ואפילו בטרגדיה האנושית של מי שחייהם בעצם נגמרו שם, באירועים הטראומטיים, והם מוציאים את זמנם עד למותם בניסיונות קהים לתפוס רגעים של עונג ותחליפי אהבה, במקום האושר שכבר לא יבוא, ותוך תשלום מחיר אישי וחברתי כבד על מי שהם הפכו להיות. העלילות נפרסות על פני כל הגלובוס – מרוסיה והעיירה היהודית דרך רצח לב טרוצקי (הוא לייב'לה רובינשטיין, בנו של סוחר יהודי בורגני) במכסיקו, ילדות וזוגיות בפריז, ארה"ב וישראל. הן מפגישות את ההיסטוריה המשפחתית של בן דודו של טרוצקי נח, אבי שושלתם של חלק מגיבורי הסיפור, שנרצח על-ידי מהפכנים רוסיים לכאורה בשל קשריו המשפחתיים לרודן המודח ובאמת בשל יצר הנקם האנושי ביותר של אשה שנטש בעבר, עם המציאות החדשה של דור ההמשך שלו, שנראה כאילו, למרות האספירציות לחיים ומשפחה ואהבה ויחסים טובים יותר – חוזרת שלא באשמתה בדיוק על דפוסי העבר. הקריאה בספר הזכירה לי יותר מכל את הרצאתו של הסטוריון השואה יהודה באואר, ששמעתי פעם, על החוויה המתמשכת של הקרבן: זו שנמשכת אל מעבר לתקופת חיי הקרבן הישיר של המאורעות ומחלחלת כצו פנימי למסכת חייהם של צאצאיו. על ההבדל בין ילדי דור שני לטראומות לילדים אחרים, שמתבטא ב"תכנות" פנימי למסכת חייהם של הילדים (אלו ואלו) בהתבגרותם, כותבת הסופרת: "פתאום מתברר לדפי שעד היום אמא אף פעם לא העדיפה את רצונותיה היא על פני רצונותיה של דפי, ועד כדי כך היה הדבר מובן מאליו, שדפי אפילו לא העלתה על דעתה שלאמא יש רצון משלה... אנחנו (ילדי הקרבנות – חב”ה), לעומתה, בגיל שתים עשרה צברנו כבר שש שנות ותק בחמלה על הורינו ובצורך לגונן עליהם מפני הסיפורים מעוררי הצמרמורת שהם עצמם עברו עם הוריהם המתים... לא העלינו בכלל בדעתנו שיש רצון שלנו שלא צריך לבטלו בפני רצונם, ויש להודות שבעקבות זאת ניזוק מצב רצוננו באופן שאינו בר-תיקון". הספר הזה כתוב כל כך יפה, שאפשר לקרוא אותו כנובלות וסיפורים מענגים ואפשר לקרוא בו את המשמעויות שניכר שהסופרת ניסתה להעביר. כך או כך, הוא המלצה מצוינת לספר מהנה ואיכותי.

טוב, כל מה שמאיר שלו כותב, נרשם מיד בפנתאון הקלסיקות בפרוזה הישראלית, ולא בכדי. הספר יונה ונער כתוב בעברית נפלאה, ניכר שהוא מבוסס על תחקיר מעמיק של האירועים והתקופה אבל ממש לא חסר דמיון, אהבה, רגש ושאר רוח של הסופר עצמו. אני לא אספר לכם/ן את כל הסיפור, כדי לא לקלקל, רק אומר שמדובר באהבה שנקטעה באיבה בשל המלחמה ועל הדמויות שנוצרות מתוכה ומתפתלות אל תוך עתידן כשהן מוכתבות על-ידי האהבה הזו, סיומה, והמשכה בכל זאת לאחר שהסתיימה, תוך שהיא מתפצלת בדרכים שונות לתוך חיי דמויות שלא הכירו את הנער ולא ידעו דבר וחצי דבר, למשל, על אהבתו ליונים ותפקידן של יוני העבר הללו בחייהן שלהם, בהווה. במקביל ובמהופך: האקראיות והנסיבתיות של המוות, של האהבה, של פגישות הרות גורל, מערכות יחסים משמעותיות והכרעות בצמתי החיים, עוברת נפלא גם היא מתוך הספר. התחושה היא של תרחישים שהצליחו והכתיבו את גורל הדמויות, בגלל רגע אקראי של תרחיש אחד מיני רבים שהפך למציאות. הספר ישראלי מאוד, מדבר בשפה מוכרת מאוד למי שגדלו בישראל של שנות ה- 50 וה- 60 להורים "פלמ'חניקים", על השפה, האווירה והחוויה של אותה תרבות, ומי שחיים כאן איתנו היום, בתרבות העכשווית. ספר על כאן ועכשיו ועל איך ימי טרום קום המדינה משפיעים על גיבוריו בשנות ה- 2000. מורכב, נעים ומעניין.

האדם השלם הוא/היא זה/ו שחייו או חייה אינם רק עבודה, או לימודים, או משפחה, או פנאי ותרבות. האדם השלם, מי שרוצה להצליח בכל תחומי חייו/ה, חייב/ת להקדיש מעט לכל תחום ותחום. אני שומעת הרבה את אלו שכבר שנה לא קראו ספר, שאין להם זמן, שכבר שנים קוראים רק ספרות מקצועית. ובכן, חבל. הרצון העז להתמקד בהצלחה בערוץ חיים מוגדר, מונע את ההצלחה הזו או את תחושת ההנאה ממנה. כי צריך לעשות הכל כדי ליהנות מהכל. למשל, אל תוותרו על שאר הנפש והרוח, על הרחבת הדעת למחוזות מעבר ליומיום שלנו ועל מנוחת הנשמה, אל תוותרו על קריאה.

במוקד הספר עומדים מספר סיפורים מקבילים, הנעים אחורה וקדימה בזמן, בחיים שמצטלבים בצמתים שאף אחד מהגיבורים לא מודע להם. איש קשיש שכתב ספר לאהובתו בפולין של לפני מלחמה"ע השניה, וחי את חדלון סוף ימיו, המוזן מזיכרונות וחשבון דקדקני של החמצות ותזמונים גרועים בחייו. האיש עסוק בכל מה שהתפקשש והביא אותו לחיים עריריים בערוב ימיו, והסופרת מראה לנו, במבט על – את מה שיכולים היו להיות חייו אולם בפועל היו של אחרים: של האהובה שהבטיחה לחכות לו ונישאה לאחר, של הילד שהיה שלו אבל גדל במשפחתה האחרת של האהובה שלא חיכתה, של האהבה הגדולה של זוג שקרא לביתו על שם גיבורת הרומן שכתב הקשיש בנעוריו, של גאוות אב שלא יכול היה לממש כי לא הוכרה אבהותו על הגבר המוצלח והסופר המפורסם והאמיד שהוליד ולא גידל, של אבל שאין לו את הלגיטימציה לחוש, של חוסר היכולת שלו להשפיע על החיים שיצאו מזרעו ומעטו, של ידידויות אמיצות ואהבה ממומשת ומשפחה שהוא זה שבאופן מוזר יצר אולם לא היה חלק מאף אחד מהם. הספר שלו היה אלוהי, גדול מהחיים, מנחה ומראה דרך לקוראיו הנאמנים שהגיעו אליו בנסיבות מיסטיות כמעט, ממש כמו תפקידו וייעודו של הקשיש עצמו בעולם הזה: ליצור ולהתבונן, לראות את הארץ המובטחת שהביא אליה את כולם, אולם לא לדרוך בה בעצמו. הספר כתוב כמו ספר בלשי איכותי וקושר לאט לאט את הקשרים הסמויים בין הדמויות, פותר את חידות הגיבורים וההתרחשויות, עד לפתרונה של התעלומה – שכמו בספרות טובה באמת, לעולם אינה פתורה עד הסוף, משאירה טעם של עוד. הוא כתוב בשפה מלבבת שמערבת שפה ישנה שזורה בסגנונות חדשים ורב תרבותיים, במעבר חלק ואלגנטי בין תקופות. מומלץ מאוד.