המקרא כספר אשר הוענק לעם על-ידי תאופניה מאגד בתוכו סיפורי התגלות של נביאים רבים אשר התנבאו לישראל ולאומות העולם. כאשר אנו בוחנים את אותם מקרים, אנו מזהים כי תפקידו של הנביא כפול: מחד-גיסא תפקידו הוא להעביר את המסר אותו הוא מקבל מן האלוקים אל העם, קבלה ומסר אשר יש בהם ייחודיות ושוני מן האחרים, ומאידך-גיסא הוא מקבל על עצמו את התפקיד אותו העניק לו שולחו.
אך גם את תפקידיו השונים יש לראות כקשר אשר יש בו תפנית דרמטית המהפכת אותו ואת עצמותו, ויוצרת בידול מן העם מחד-גיסא אך קשר עם האלוקות מאידך-גיסא. בכך מהווה תבנית זו אב-טיפוס לסיפור התאופני כולו המהווה מודל לנביאים הרבים שהתנבאו לעם ישראל. כי פירושה של ההתגלות איננו רק שוני מן הפן האישיותי של המתנבא המקבל לפתע תפנית, אלא אף מהפך תודעתי-חברתי דרמטי המבדל אותו מן האנושי בד-בבד עם התקרבותו אל האלוהי.
מה חסר? הסברי רקע מקדימים
ג'ורג' סברן, מרצה בכיר במכון שכטר ללימודי היהדות, מנתח בספרו זה את הסיפור התאופני במקרא ומזהה בו תבניות דומות ונקודות השקה, אך גם שוני רב אשר הופך את הסיפורים למגוונים. דפוסי התנהגות שונים של האישים אשר חוו התגלות מהווים עדות למורכבות הרבה של המקבלים אותם ולעתים יכולה התנהגותו של המתנבא לשמש תמונת ראי לנביא אחר כפי שניתן לראות מהקבלות שונות שעושה שכטר בספרו.
אופני התאופניה נבדלים האחד ממשנהו: החל מן התגלות האל בעצמו על-ידי מראה, אפשר שיהא זה על-ידי קול או בהתגלות מלאכים מתווכחים או מייצגים ואף בעלייה השמימה בתקופות מאוחרות יותר. כל אלו יוצרים מכלול שלם של התגלויות שונות אשר יש בהן כדי ללמד על רצונו של האל להשית על אדם נבואה ושליחות אף מבלי שיחפוץ בכך. בניגוד לכך, בתקופות מאוחרות אנו מזהים רצון מכוון מלמטה, מן האדם, להתראות עם העליונים באופן של הכנה למפגש שכזה.
בספר מובאות דעותיהם של חוקרי תנ"ך רבים אשר יוצרים כיווני פירוש שונים לאותם סיפורים כמו גם מגוון סיפורי התגלות, אך דווקא בשל כך היה לטעמי צורך להביא הסברי רקע מקדימים מפורטים יותר לסיפורי התאופניה בהם עוסק המחבר.