מטרת הספר הזה היא להשתמש בכמה מכלי הפסיכולוגיה המודרנית כדי לחקור שאלה עתיקה זו: מתי אנו חשים הכי מאושרים? אם נוכל למצוא את התשובה לכך, אולי נוכל בסופו של דבר לנהל את חיינו באופן שהאושר ייקח בהם חלק גדול יותר.
25 שנה לפני שכתבתי שורות אלה, הגעתי לתגלית שרק לאחר כל הזמן הזה הבנתי שהגעתי אליה. ייתכן שאין זה נכון לכנות זאת "תגלית", מאחר שהדבר ידוע עוד משחר הזמן. ועם זאת המילה מתאימה, מכיוון שאף-על-פי שתגליתי הייתה ידועה, היא לא תוארה או זכתה להסבר תאורטי על-ידי הענף האקדמי הרלוונטי, שבמקרה זה הוא פסיכולוגיה. לכן הקדשתי את רבע המאה הבאה לחקר התופעה החמקמקה הזאת.
מה ש"גיליתי" הוא שאושר אינו דבר שקורה. הוא לא תוצאה של מזל טוב או סיכוי מקרי. הוא לא משהו שניתן לרכוש בכסף או לצווֹת. הוא לא תלוי באירועים חיצוניים, אלא באופן שאנחנו מפרשים אותם. האושר, למעשה, הוא מצב שעל כל אדם להתכונן אליו, לטפחו ולהגן עליו באופן עצמאי. אנשים שלומדים לשלוט בחוויה הפנימית, יצליחו לקבוע את איכות חייהם, שהיא אַמַת המידה הקרובה ביותר לאושר.
אבל איננו יכולים להגיע לאושר באמצעות חיפוש מתמיד אחריו. "שאל את עצמך אם אתה מאושר," אמר ג"ס מיל, "ותחדל להיות מאושר." אנו מוצאים אושר באמצעות מעורבות מלאה בכל פרט בחיינו, בין אם טוב או רע, ולא בניסיון לחפש אותו במישרין.
ויקטור פרנקל, הפסיכולוג האוסטרי, מסכם זאת להפליא בהקדמה לספרו האדם מחפש משמעות: "אל תכוונו להצלחה - ככל שתכוונו אליה ותהפכו אותה למטרה, כך תחמיצו אותה. כי את ההצלחה, כמו האושר, לא ניתן לחפש. עליה לנבוע... כתופעת לוואי של התמסרות למטרה גדולה מהאדם".
אם כך איך ביכולתנו להשיג מטרה חמקמקה שאין להגיע אליה במישרין? מחקריי ברבע המאה שחלפה שכנעו אותי שישנה דרך. זהו נתיב עקיף שמתחיל בהשגת שליטה על תוכן תודעתנו.
האופן שבו אנו רואים את חיינו נובע מכוחות שמעצבים את החוויה, שלכל אחד מהם יש השפעה בשאלה אם הרגשתנו טובה או רעה. רוב הכוחות האלה נמצאים מחוץ לשליטתנו. אין לנו השפעה רבה על המראה שלנו, מזגנו או מצבנו הגופני. איננו יכולים להחליט, לפחות כיום, מה יהיה גובהנו המרבי או כמה חכמים נהיה. איננו יכולים לבחור את הורינו או את זמן לידתנו, ואין זה בכוחכם או בכוחי להחליט אם יפרצו מלחמה או משבר כלכלי. ההוראות שנמצאות בגנים שלנו, כוח הכבידה, כמות אבקת הפרחים באוויר, התקופה ההיסטורית שנולדנו בה - אלה ואינספור תנאים נוספים, קובעים מה אנחנו רואים, איך אנחנו מרגישים, מה אנחנו עושים. אין זה מפתיע אפוא שאנחנו מאמינים שגורלנו נקבע בעיקר בידי כוחות חיצוניים.
ועם זאת, כולנו חווינו זמנים שבהם במקום להיאבק בכוחות אלמוניים, אנו חשים שיש לנו שליטה במעשינו, שאנו אדונים לגורלנו. במקרים הנדירים שזה קורה, אנו מתמלאים בחדווה עילאית, הרגשה עמוקה של הנאה שאנו מוקירים ושהופכת בזיכרוננו לסמל לחיים טובים.
זו כוונתנו בחוויה מיטבית. זה מה שחשה הספנית בנתיב מים צר כשהרוח פורעת את שערה, כשהספינה דוהרת כסוס מבעד לגלים - המפרשים, גוף הספינה, הרוח והים, מזמזמים בהרמוניה שרוטטת בוורידי הספנית. זה מה שחש צייר כשהצבעים על בד הציור יוצרים תהודה מגנטית זה עם זה, ומשהו חדש, משהו חי, לובש צורה לנגד עיניו של היוצר המשתומם. או שזו תחושתו של אב כשילדו מגיב לחיוכו בפעם הראשונה. אך אירועים אלה לא קורים רק כשהתנאים החיצוניים חיוביים: אנשים ששרדו מחנות ריכוז או סכנות גופניות שכמעט עלו להם בחייהם נזכרים לעיתים קרובות שבמהלך החוויה הקשה חשו הארות יוצאות דופן בעוצמתן, בתגובה לאירועים פשוטים כהאזנה לשירת ציפור ביער, השלמת משימה מפרכת או התחלקות בקרום לחם עם חבר.
בניגוד לסברה הרגילה, הרגעים הכי טובים בחיינו לא מתרחשים בעתות של חוסר פעילות, פתיחות ושלווה - אף שגם חוויות כאלה עשויות להיות מהנות, אם עבדנו קשה להשיגן. הרגעים הטובים ביותר מתרחשים בדרך-כלל כשהגוף והנפש שלנו נמתחים עד קצה יכולתם במאמץ שנובע מרצוננו החופשי להשלים מלאכה קשה ורבת ערך. חוויה מיטבית, אפוא, היא משהו שאנו עושים. עבור ילדה זה עשוי להיות הנחה באצבעות רועדות את הקובייה האחרונה במגדל שבנתה, שגובהו רב מכל מגדל שבנתה עד-כה; עבור שחיין, זה עשוי להיות הניסיון לשבור שיא; עבור כנר זהו ביצוע מושלם של יצירה מוזיקלית מורכבת. לכל אדם יש אלפי אפשרויות, אתגרים המובילים לצמיחה.
חוויות אלה אינן בהכרח נעימות בעת התרחשותן. ייתכן ששריריו של השחיין דאבו במהלך המשחה הבלתי נשכח, ייתכן שריאותיו איימו להתפוצץ וייתכן שראשו היה סחרחר מרוב תשישות - ועם זאת, אלה עשויים להיות הרגעים הטובים ביותר בחייו. תפיסת פיקוד על החיים לעולם אינה קלה, ולעיתים היא גם מכאיבה. אך בטווח הארוך, מובילה החוויה המיטבית לתחושת שליטה - או טוב מכך, לתחושת השתתפות בקביעת תוכן החיים - המתקרבת לפרשנות הרווחת של אושר יותר מכל דבר אחר שביכולתנו לדמיין.