קשה לתאר היום איך נראו החיים אז. החברה הייתה קטנה, כולם הכירו את כולם ואנשים לא נעלו דלתות. החיים הפשוטים סבבו סביב מעשה מרכזי אחד, ואף הילדים נמצאו בליבה של הרפתקה מרתקת - הקמת המדינה.
הספר משלב את ילדותה של נילי דגן עם ההיסטוריה של ראשית המדינה - תקופה של פשטות, צניעות וחלוציות. רסיסים מן התקופה ההיא שזורים בשירים וסיפורים מהמשק של סבה, מהקרבה לבעלי-החיים, לשדות, לטבע ולעונות השנה.
ילדה של פעם הוא ספר שיריה הראשון לילדים של נילי דגן והוא מלווה בתמונות מאלבומי משפחתה. שירים מתוך הספר הולחנו ועובדו על-ידי המוזיקאי רמי שולר, זוכה פרס ראש הממשלה להלחנה 2012.
סַבְתָּא שֶׁלִּי
כְּשֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִים הַבַּיְתָה הָיוּ מְחַכִּים לִי עַל הַשֻּׁלְחָן שׁוֹקוֹ וְעוּגַת טוֹרְט חַמָּה שֶׁסַּבְתָּא הִסְפִּיקָה לְהָכִין, כִּי הִיא הָיְתָה קוֹסֶמֶת וְהִיא יָדְעָה לְבַשֵּׁל בְּכָל מִינֵי צְבָעִים. מֵהַמִּטְבָּח שֶׁלָּהּ הָיוּ עוֹלִים רֵיחוֹת גַּן עֵדֶן.
לִפְעָמִים בַּצָּהֳרַיִם הָיְתָה סַבְתָּא בּוֹחֶשֶׁת חֲמִיצָה בְּשַׁמֶּנֶת. שָׂנֵאתִי אֶת הַחֲמִיצָה
הַזֹּאת, אֲבָל אָכַלְתִּי אֶת זֶה כִּי זֶה הָיָה וָרֹד.
סַבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה גַּם הָאִשָּׁה הֲכִי מְהִירָה בָּעוֹלָם. כְּשֶׁהָיְתָה רָצָה אַחֲרַי בֶּחָצֵר
עִם כַּף שֶׁמֶן דָּגִים, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה חֲזָקָה, תָּמִיד הִשִּׂיגָה אוֹתִי וְשׁוּם טִפָּה לֹא הָיְתָה נִשְׁפֶּכֶת.
הָיִיתִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וּבוֹלַעַת כְּמוֹ גִּבּוֹרָה.
בַּלּוּל
לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי עוֹזֶרֶת לְסַבָּא
לֶאֱסֹף בֵּיצִים בַּלּוּל,
אֲנִי מַשְׁלִיכָה לָאָרֶץ בֵּיצָה
לֹא בְּכֹחַ,
רַק כְּדֵי לִבְדֹּק
אִם גָּדֵל בָּהּ אֶפְרוֹחַ.
"ילדה של פעם הוא ספר של בית, של משפחה. הגדולים יקראו בו וייזכרו בחוויות הקטנות כילדים של פעם, והילדים יישבו להם עם סבתא וסבא או עם אימא ואבא וייהנו מהחוויה המשותפת. במהלך הקריאה יכולים המבוגרים להוסיף ולספר מזיכרונות העבר, ולאפשר לילדים לשאול שאלות לפני שיהיה מאוחר. לשירים הקצרים יש יתרון בתמצות החוויה ובחיבור בין מה שעשו פעם לבין מה שילדים עושים היום ובהקשר זה אין תחליף לסיפור האישי כפי שהוא מציץ אלינו מבין הדפים. כך מעבירים תרבות".
פנינה פרנקל, ד"ר לפסיכולוגיה התפתחותית חינוכית.
ביוגרפיה
נילי דגן (1953) משוררת ישראלית ויוזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם יוצרים, משוררים, מוזיקאים, שחקנים, צלמים ואמנים פלסטיים. נולדה למשפחה בעלת משק חקלאי בכפר סבא, בבית שסבה ודודיה בנו במו ידיהם ובו התגוררה המשפחה המורחבת. דגן היא נכדה למשפחת חקלאים מערבות אוקראינה, שעלו ארצה בעלייה הרביעית. אמה ז"ל ילידת נהלל ממשפחת האלוף אסף שמחוני, הייתה מוסיקאית ומורה לפסנתר. אביה שהיה איש צבא עלה ארצה מליטא לדגניה והיה בן משפחתו של א.ד.גורדון (דוד אמו).
לאחר נישואיה הראשונים בשנות ה-70, עברה לאילת, ב-1986 נישאה בשנית, כ-25 שנה עבדה לצד בעלה לואיס דגן בעסקי המשפחה. משפחתם המורחבת מונה שישה ילדים ו-10 נכדים. בשנת 2005 החלה לכתוב שירה. שיריה פורסמו במוסף הספרותי של
ידיעות אחרונות, ב"גלריה" של
עיתון הארץ, בעיתון ישראל היום ובכתבי העת "מאזנים", "שבו", "גג", ו"עיתון 77".
נילי דגן פרסמה שלושה ספרי שירה למבוגרים:
- "בכל אדם יש ארבעה בנים", שירים, אבן חושן, 2007 (עברית, אנגלית). יצירה בארבעה רבדים: שירה, תרגום, מוזיקה וקריאה משולבת ביצירת אמנות שהוצגה בשדרת מעצבי הספרים ביריד הספרים ה-60 באוקטובר 2008 בפרנקפורט;
- "מאחורי המלחמה רואים את הים", שירים, אבן חושן, 2010
בליווי צילומים של הצלם אמן גדי דגון;
- "לא מתקרבת לתחנה המרכזית", שירים, אבן חושן, 2013.
יוזמות
דגן חברה באיגוד כללי של סופרים בישראל, באקו"ם ובאגודת הסופרים, חברה במועצת מערכת "מאזניים" דו ירחון של אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל. נילי דגן יזמה את 'פרס פסח מילין לשירה' למשוררים בראשית דרכם, (2011) בחסות איגוד כללי של סופרים בישראל. הקימה את "האתר של נילי דגן" (2012) המוקדש לשירה ישראלית עכשווית, המארח מאות משוררים ויוצרים.
במסגרת האתר יזמה את "סופ"ש שירה" המארח כ-200 משוררים, ושירי המשוררים שערכה באתר מהווים 'אנתולוגיה מקוונת לשירה עברית'. שיתוף פעולה בין האתר של נילי דגן למדורי הספרות בעיתונות הכתובה, הוליד מדורים חדשים בעיתונים כמו "שיר לשבת" במוסף ישראל היום ובמקומון "ערב ערב באילת", ומדור קבוע בכתב העת עיתון 77, מבחר מסופ"ש שירה.
עם קרוב ל-100 אלף כניסות, הפך האתר למקום עדכני לצריכת שירה ברשת, המאפשר לקהל הקוראים להתרשם משירה, באמצעים אינטראקטיביים, ולנוחיות הגולשים
אינדקס המאגד את כל המשוררים והיוצרים המתארחים באתר. דגן יזמה והפיקה תוכנית אירוח "שירה ויזמות" (שבוע הספר 2013) שהועברה בשידור חי בטלוויזיה אינטרנטית מבית הסופר בתל אביב.