כתושב מרכז השרון, המתבונן יום יום באימה ובחלחלה במבוך מגדלי הבטון הצומחים סביבו בקצב המגמד בבוז את קצב צמיחתה של היבלית, אני קורא כי "השמועות על מותה של 'תוכנית ספדי' - זריעת עשרים אלף יחידות דיור על מה שהיום עודנו 'יערות ירושלים' - היו מוקדמות מדי". בפעם האלף אני מתפלץ ושואל: כל הבנייה הזאת, בשביל מי?
האם עשרים מטוסי עולים נוחתים יום-יום בלוד ואני לא ידעתי? שמא ילדינו התחילו פתאום להתחתן בגיל עשרים ו"לדפוק" כל שנה ילד?
ובכן, לדעתי התשובה היא פשוטה: בונים במרכז הארץ כמוכי אמוק, כדי לקלוט את תושבי הפריפריה אשר נואשו ממקומם ובייאוש נורא עוברים בהמוניהם למרכז.
ומי שנותן את ידו (ינחש כל אחד מאיתנו את התשובה לשאלה "מדוע"... ) לקיום המצב הנורא הזה, נראה לי כי יירשם בהיסטוריה לא רק כמי שתרם ל"חיסול הנוף והירק של הרי ירושלים", אלא גם כמי שתרם, פשוטו כמשמעו, לסיכון עצם קיומה של מדינת ישראל.