בעקבות מאמר של בחורה בת 30 בשם נועה שפורסם באינטרנט, ובו הגדירה את הגברים בני ה-30 פלוס כ-"אי חתינים" לטעמה (שכן לא ייתכן שנשארו רווקים עד גיל כזה מבלי שמשהו אצלם כנראה לא תקין... כאשר יש לטענתה המון בחורות מדהימות), ומתוך רצון לעשות קצת סדר בדברים, החלטתי להציג כאן פעם אחת ולתמיד איך המנטאליות של הבחורות הישראליות "המדהימות" פשוט הוציאה את האיזון מהמשוואה המוכרת שהורינו והורי הורינו הכירו וחיו בעבר בעקבותיה באושר ולעיתים גם עם עושר.
ואסביר במילים פשוטות את האבולוציה של המוח הנשי הישראלי מנקודת מבט קצת אחרת:
הבחורה הישראלית בגילאי 16-21בגילאים אלה מחפשת הישראלית המצויה חבר שעונה לתיאור הבא: חתיך הורס, עדיף מפורסם או מוכר בסביבה, עם מוח חלול ואוצר מילים של תינוק בן שנתיים (בד"כ המדובר בכדורגלן/כדורסלן/ שחקן), רצוי שיהיה לו אופנוע או אוטו ספורטיבי. בקיצור סוג של מייקל לואיס.
הבחורה הישראלית בגילאי 22-26בגילאים אלה כבר מבינה הישראלית המצויה שפנטזיות קשה לממש במיוחד כאשר היא לא עונה לפרמטרים הנדרשים מצד נסיך החלומות שהיא רוצה, ואז היא עוברת להגשמה עצמית והולכת ללמוד תואר ראשון. כי לא מספיק שהיא מטופחת ושומרת על גזרה, כנראה שהגבר הישראלי מחפש משהו מעבר לזה.
הבחורה הישראלית בגילאי 27-29 בגילאים אלה נפתח חלון ההזדמנויות של הישראלית המצויה. היא משכילה (פחות או יותר), היא בשלה לקשר, ההורים לוחצים והשעון הביולוגי התחיל לרוץ. עכשיו היא מבינה שמשהו חייב לקרות אז היא יוצאת לפאבים/בארים/מסיבות בתקווה לאתר שם את ה"אחד" (שהוא עדיין סוג של נסיך חלומות).
על הדרך היא גם נרשמת לאתר היכרויות שפותח לה היצע של אלפי גברים מדהימים (לפחות ככה זה נראה בכרטיס שלהם). אך גם הפעם הרווקה נמצאת ב"בלבלות" (מושג נשי ידוע); היא נאבקת בין ההיגיון שאומר לה למצוא בחור מבוסס, משכיל, ממשפחה טובה ואולי לא נראה כמו נועם מהישרדות, לבין רצונה לשלב את גופו של נועם למוחו ולכספו של ביל-גייטס (שילוב שקורה אחת למיליון או אפילו למיליארד). כך שמכל הבחורים בעולם היא תרה נואשות (אמנם יש לה עוד 3 שנים פלוס מינוס להחליף קידומת ולהיכנס לגיל הבלות) אחרי הבלתי מושג.
הבחורה הישראלית בגילאי 30-33בגילאים אלה מתחיל כאמור כבר עידן הבלות. הישראלית המצויה שינתה קידומת, חילוף החומרים בגוף כבר לא מה שהיה פעם, הבטן צצה, החזה מתחיל להיות מושפע מכוח המשיכה והיא רצה לחדר כושר להציל את שארית הפליטה. היא כבר לא אטרקטיבית לישראלי הנדרש. וחיצונית היא גם לא מה שהיתה פעם, היא הופכת בררנית יותר (סוג של דיסוננס קוגניטיבי), ומתחילה תקופת הדעיכה.
בשלב הזה היא מנסה למצוא מישהו כמו הבחור שהתחיל איתה לפני שנה או שנתיים (שהיה נחמד אבל "זה לא זה...") או כמו האקס לשעבר שהיה בסה"כ אחלה גבר אבל "לא ריגש אותה מספיק".
ברות המזל עוד מצליחות לעלות על האוטובוס האחרון שעבר בתחנה (ולא כל כך חשוב איך נראה הנהג, העיקר שיש לו רישיון לאסוף, ועדיין רווק ולא גרוש + ילדים) וכך נחלצות מלהגיע לקו הסיום של המרוץ. בודדות שעדיין נשארו אטרקטיביות מספיק, מבינות את הסיטואציה שאליה נקלעו לפני קו הסיום, מחליטות לצמצם קריטריונים לא חשובים בחיפוש אחר נסיך החלומות ואכן מתחתנות.
הבחורה הישראלית בגילאי 34+בגילאי 34+, ניתן לומר כי קו הסיום כבר מאחורינו. ומי שהספיקה לתפוס, תפסה (במילים אחרות נשואה בצורה זו או אחרת). חלק אחר כבר מתויגות כ"גרושות" שזה נשמע בגילאים האלה קצת יותר מסתם רווקה נואשת. ואז הישראלית המצויה נכנסת למאבק הישרדות (בערך כמו זה שהיה בערוץ 10); היא מנסה לעלות ולהיתפס בחכה ולא משנה מי הדייג שזרק אותה, הוא יכול להיות אפילו גרוש, גרוש פלוס, או אפילו גרוש מינוס (מונח חדש שמשמעותו גרוש עם ילדים אבל בלי שקל על התחת. כי הגרושה קיבלה כבר הכל), והעיקר שתראה טבעת על היד. וגם בשלב זה הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס.
הנואשות מחליטות לצאת רחמאנן-ליצנן עם נשואים או לחילופין לפנות אפילו לצעירים מהן, העיקר להתחתן ומהר. והנואשות עוד יותר, מחליטות לעשות ילד ולא חשוב ממי, העיקר שהמנגנון יעבוד לפני שפג תוקפו.
כל השאר תשארנה כנראה רווקות ללא ילדים ותמררנה ותקטרנה על הגבר הישראלי שמחפש נסיכת חלומות ולא מוצא כי הוא כנראה דפוק (או לחילופין "מצא מישהי תוצרת חוץ שנצמדה אליו בגלל הכסף"). והבודדות ביותר (ברות המזל) מצליחות בסופו של יום לה-ת-ח-ת-ן (שזה בערך, כמו לרוץ מרתון ולהצליח להגיע לקו הסיום לפני שהאחרון בקהל עזב).
אלו היו 60 שניות (אולי יותר, לא ספרתי בדיוק), על למה נועה והרבה מחברותיה לא איתרו גברים איכותיים שבנקודת זמן מסוימת (לאורך המרתון), ניסו להתחיל איתן או אפילו להתחתן איתן אבל נענו בשלילה ("אתה מקסים אבל זה לא זה" - ולא אוסיף מילה על הציטוט).
אולם למרות הכל, בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואכן יש אחוז מסוים של בחורות ישראליות שציר הזמן שרשמתי לא תקף לגביהן ושגישתן לקשר זוגי הרבה יותר הגיונית ומבוססת על הדברים החשובים באמת לזוגיות יציבה ולעתיד ורוד.
מקווה שהעברתי את המסר, קצת גרוטסקי אבל מציאותי...?