מר לוין הנכבד,
כמנהל ומבעלי חברת מגידו אמיתי השקעות ובניה בע"מ, קראתי בעיון את מאמרך בנושא התוצאות "האבסורדיות" כביכול של מכרז ממ"י ביקנעם. אבקש להעיר מספר הערות שאני תקווה שתמצא לנכון להביאן בפני ציבור הקוראים:
- מדיניות משב"ש היא אכן לשווק מתחמים למספר רב של קבלנים. מדיניות זו נסמכת בין השאר על הרצון לשמר את הקבלנות המשפחתית והבינונית אל מול התאגידים הגדולים אשר יכולים בנקל להציע מחירי קרקע גבוהים ולהשתלט על מתחמים שלמים תוך קביעת רף מחיר חדש וחיסול השחקנים הקטנים. מצב זה אינו בריא ורצוי ויביא מן הסתם להקטנת התחרות ולעליית מחירי הדירות.
- משתתפי המכרז ביקנעם קראו היטב את תנאיו הקובעים במפורש כי ניתן להגיש הצעות למספר מתחמים אולם לא ניתן לזכות ביותר ממתחם אחד (למעט מקרים יוצאי דופן של העדר מציעים וצרוף ערבויות בנקאיות נוספות).
משכך, היערכותם הייתה ממוקדת בניסיון לזכות במתחם בודד. על כן, הניסיון לייחס ערכי קרקע גבוהים, שהוצאו ע"י אותו מציע, למתחמים כולם הוא מלאכותי מעיקרו מאחר ולא הייתה ליזמים כל כוונה (וכנראה גם יכולת כלכלית) לזכות ביותר ממתחם אחד בו זמנית.
- לכשעצמנו, תוצאות המכרז משקפות שווי קרקע של כ-184,000 ש"ח ליח"ד בעוד ששווי הקרקע הממוצע עומד סביב 200,000 ש"ח ליח"ד ואכן שפר מזלנו במכרז זה. אולם, צא ולמד מה יקרה אם זכייתנו תועבר למציע הגבוה "אחים בוסקילה" שהצעתו בסך 7,560,000 ש"ח משקפת שווי קרקע של כ-235,000 ש"ח ליח"ד. במקרה זה נוכרז כזוכים במתחם לבניית 60 יח"ד כשהצעתנו משקפת שווי קרקע של כ-145,000 ש"ח ליח"ד. פער של 90,000 ש"ח לדירה, לעומת הצעת האחים בוסקילה!!!
לאור האמור לעיל, ברור אפוא כי ממ"י נהג בתבונה בהכריזו עלינו כזוכים במתחם הגדול לבניית 75 יח"ד.