לשדר או לא לשדר את הקלטת?

קלטת שליט, עם כל חשיבותה, דאגה התקשורת בכל המדיות לצבוע אותה בצהוב בוהק עד כדי מיאוס. במעריב, במאמר המערכת (בעמוד הכותרת - לא פחות), משתפכת יעל פז-מלמד במאמר דביק, שחסרים בו שלושה מארבעת המרכיבים של כתיבה יוצרת, דהיינו- התחלה, אמצע, סוף ונקודת המבט (POV), ובמאמרה זה יש רק את המרכיב האחרון. העיתונים ורשתות הטלוויזיה גם הם משתפכים, וכל המדיה הזאת דורשת שנראה את הקלטת. הגדיל מכולם העו"ד הסלבריטאי (למה בעצם?) הדורש להראות לכולנו את הקלטת המוצהבת, והסיבה הראשונה היא - דאגתו לזכות הציבור לדעת. האם הוא חשב פעם שזכות הציבור היא גם לא לדעת? ומה עם זכות המשפחה לשמור על הפרטיות? ומה אם הפרסום משרת את תעמולת החמאס? כן, הוא כותב שהקלטת היא מנוף ללחץ על הממשלה, מבלי לחשוב שלחץ כזה דווקא מחליש את עמדת הממשלה במו"מ וגם הוא פועל לטובת החמאס. בקיצור, הרבה מילים וכולן כדי להישאר בתודעה, מה שמכנים במדע (Publish or perish) - "פרסם או העלם". לאחר הצפייה בקלטת על-ידי המוסדות, יש להשאיר להחלטת המשפחה באם להתיר את פרסומה או לא. זכות המשפחה לפרטיות אינה נופלת מזכות הציבור לדעת - לידיעת מר זכרוני. משפחת אובמה והאולימפיאדה כאילו כל צרות הכלכלה, האבטלה, מחוסרי הדיור, ביטוח הבריאות, סמים ופשע, וכן, אירן, קוריאה הצפונית, עירק, אפגניסטן ועוד, כולן נפתרו וכל שנותר לאובמה לדאוג הוא לשליחת לווייני ריגול מעל אריאל, לבדוק שמא בנו שם גן ילדים חס וחלילה, דבר (שלפי דברי הבית הלבן) העלול לטרפד את "הדיונים להקמת המדינה הפלשתינית". מה גם ששם, בבית הלבן, בוודאי מודאגים שמא הסוכות שנבנות בהתנחלויות לא תהפוכנה למגורי קבע כי זה ממש יהיה אסון. ובנוסף לכל אלה, עכשיו הם רוצים לארח את האולימפיאדה הבאה. כמה זה יעלה לאזרח האמריקני? מהיכן יילקח המימון? אבל אובמה, כמו מטיף בכנסייה, מבטיח הבטחות שאינו יכול לקיים.