ראיתי את שמו של הזמר שלמה ארצי באחד הגליונות של עיתון ידיעות אחרונות (יום ו', 4.12.09 ) ונזכרתי שפעם הוא פרסם מאמר, לא בעמודי המאמרים כי אם בעמוד הראשון של העיתון. לומר את האמת, הייתי סקרן לגבי המאמר, שכן - ואני מודה - אני לא מחסידיו כזמר, או לדברים שהוא אומר פה ושם, וגם לא ההפך - אני פשוט נייטרלי.
בכל זאת, הסקרנות גברה אצלי, שהרי לא רבים זוכים לבמה בעיתון, שלא לדבר על טיפוס כמוני, כמו שיש עוד רבים כאלה בציבור הרחב שאין להם את הבמה המוכרת עם תדמית "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות.
כאמור, הייתי סקרן ושלחתי מאמר כגון זה (אם כי כרגיל הוא לא פורסם) ובו טענתי שאני תמה, מה יש בשם הזה שזכה לעבור את המחסום שיש לרבים מהציבור הרחב. מה גם שלא היה במאמר (שכאמור היה בעמוד הראשון של העיתון) אקטואליה, על המציאות החמורה שלנו שעדיין לא רואים ולו קצה אור במנהרה החשוכה הזו.
כיום, לאחר שאני כבר כותב הרבה באינטרנט (אין לי במה אחרת) ושם מתקיף את העיתונות של היום עם הבלוף שלה ("הפה..." וכו') וזאת, על-אף שמחזיקיה הם מיעוט לכל הדעות, נהנים מהעדפות, מהטבות ומפטורים שונים של המדינה (ממבקר המדינה למשל) ועוד עם "הפה..." וכו'. כן, הפעם אני מציין שהיא חוגגת עם הבלוף כאשר נתנה במה על-פי שיקול הפופלריות הרבה של האיש, בעיני חלק מהציבור.
מכל מקום, גם אני נהנה מהתופעה הנידונה, שכן זו אישרה את טענתי שכדי להיות הפה של הציבור, צריכים גם לתת בלוף.