צד אחד למשוואה:
הנה אנו מתבשרים על הזמנת רב – יוסף אליצור הרשקוביץ - לחקירת משטרה (ובינתיים אנו מודיעים על הבאתו למעצר עקב סירובו להופיע לחקירה), בחשד לכתיבת דברי פרשנות העלולים להיחשב כדברי הסתה גזעניים, על-פי "דין תורת המלך".
הנושא המדובר הוא, מתי ובאלו נסיבות אפשר להתיר הריגת גוי.
יש להדגיש: הרב לא כתב מהגיגי לבו. הוא נתן פרשנות לדברי אחרים.
צד שני לאותה משוואה:
לפני ימים אחדים, נפתחה תערוכה בתל אביב, בשם "איווט", בחסות "בית ברל". לא נפרט כאן את פרטי הפרטים של המציגים והמוצגים. המעוניינים יכולים להקיש ב"גוגל" את המילה "איווט" ויראו בעצמם במה מדובר.
בהכללה מוצקת יֶאָמֶר מיד: נשוא התערוכה, מר אביגדור (איווט) ליברמן, שר החוץ של מדינת ישראל, ונציגם של כ–500 אלף אזרחי ישראל, מוצג באור של שד דמוני שאינו בן-אנוש, כמפלצת, כחיה (חזיר), מעוטר בדימויים ובמוטיבים נאציים. כל הנ"ל – כך הוסבר על-ידי אחד המשתתפים יאיר גרבוז, בראיון בטלוויזיה – נעשה בשם "אמנות מחאה", "חופש ביטוי", וכיוצא באלה סופרלטיבים, המשמשים במקרה זה עלה תאנה לרדיפה פוליטית.
אָליבא דכּולי עָלמא, גם אמנות יכולה להיות מסיתה וגזענית, וככזאת מסוכנת ממש. כדוגמה - קריקטורות (שייכות לאמנות הציור והרישום) אנטישמיות, מבית היוצר של "דר שטירמר" הידוע לשימצה, כמו גם כאלה המופיעות חדשות לבקרים בעיתונות ערבית. בשונה מהפרשנות של דברי הרב, האמנים המשתתפים בתערוכה הנ"ל, משתמשים בקולם הם – או נכון יותר במכּחולָם – להתיר דמו של ליברמן על-ידי הדמייתו לנאצי.
מדוע לא קמים אבירי חופש הביטוי להגנת הרב? האם לו אין חופש (ביטוי) פרשנות?
מדוע אין גזירה שווה מטעם המשטרה שתביא לחקירה, שתבדוק אל נכון - אולי גם האמנים כמסיתים וכגזענים וככאלה - כמסוכנים ייחשבו?