השבוע עבר חוק "הבורקה" בצרפת, מולדת המדינה המודרנית (מונטסקייה – הפרדת שלוש הרשויות) וחירויות האדם (המהפכה הצרפתית).
מהות החוק אוסרת על לבוש בורקה במקומות ציבוריים, כאשר פני האישה מוסתרים, למעט שני חרירים לעיניים.
כצפוי, החוק עורר שיח ציבורי, שקיבל ביטוי בהתנגדות לו על בסיס אפליה דתית, חירות הפרט, חופש האמונה, זכות המיעוט וכדומה. כאמור, מדובר בצרפת – מדינה חילונית על-פי הגדרתה.
שום מילה על זכות הרוב, במדינה המארחת את בני המיעוט. מיעוט זה, במקרה שלנו המיעוט המוסלמי, מרשה לעצמו להתריס חדשות לבקרים כנגד הרוב, הזכאי לקבוע את אורחות חייו, קוד ההתנהגות בציבור ועוד.
דמות אדם, העוטה מסכה שחורה ומפחידה – בייחוד ילדים קטנים – מפירה את שלוות הציבור.
כיצד היו מגיבים המוסלמים בארצותיהם, לו היו מציפים את רחובות מכה, קהיר, דמשק, טהרן ועוד ועוד ערים, אנשי הקלו–קלוקס–קלאן בתלבושתם המפלצתית הלבנה המפחידה, או חברי הקהילה ההומו–לסבית בתלבושתם המתירנית, או להבדיל אלף אלפי הבדלות – יהודים בלבוש כפתנים מסורתיים, ועטופים מראש ועד רגל בטלית ובמצחם מקובעים תפילין, ורצועות עור שחורות מלופפות על ידיהם.
יש להביא לידיעת קבוצות אתניות שונות, החיות (מבחירה חופשית – יש לציין) כמיעוט בארצות מארחות, לקבל על עצמן תוך התחשבות ו
כבוד לרוב, שיש מושג הנקרא זכות הרוב, לקבוע את מנהגי חייו. באם אין הבנה כזו מרצון, יבוא החוק במקומה.