כולנו שומעים אלף דברים וזה עובר לנו ליד האוזן וכולנו קוראים אלף דברים וזה עובר לנו ליד העין. ואני הרי תמיד רוטן על הדתיים שהם עושים מה שהמנהג או מה שהרב אמר, ובתנ"ך הם לא ממש קוראים או קוראים ומתנהגים כאילו זה בסינית - כי אתמול קראנו בהגדה כמו לפחות חמישים פעם לפני זה ורק אתמול הבחנתי בזה.
זוכרים את הסיפור על הרשע? שצריך "להקהות את שיניו", ולומר לו: "בעבור זה עשה אדוניי לי (לי) בצאתי ממצרים" - כאילו, אילו הוא היה שם - לא היה נגאל? זוכרים? יפה!!! קצת ילדותי, אבל יפה! "רשע" - אילו היה שם - לא היה נגאל. אבל האם הבחנתם פעם מה כתוב אצל זה ש"אינו יודע לשאול"? פיתחו הגדה ותגלו.
למרות שהוא איננו רשע, גם לו אומרים: בעבור זה עשה אדוני לי (לי) בצאתי ממצריים. קראתם? קולטים? אם ארץ - או עיר - מלאות חמס - אם קומץ רשעים עושה בהן רק למען עצמו תוך שטובת הציבור חשובה לו כקליפת השום - אכן, הם ה"רשעים". אבל האחריות להמשך המצב היא של כל המיליונים, או עשרות האלפים "שאינם יודעים לשאול".
גם הם - גם עליהם (!) נכתב: "בעבור זה עשה אדוני לי (לי) בצאתי ממצריים". גם הם "לא היו נגאלים". גם אילו היו שם הם - האדישים - ה"בלתי מעורבים" - העסוקים איש איש רק בעולם הקטן והצר של עצמו - היו "עם ישראל" - אנחנו - עדיין עבדים כסילים וחסרי דעת לקומץ חולירות. עד היום.