אלכסנדר יעקובסון מבקר במאמרו "הצילו את האיכר מהדוב" (הארץ, 7.4.13) הצעת חוק מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, באשר יש בה כדי לערער על שני אפיוני היסוד של המדינה, זה היהודי וזה הדמוקרטי. הוא סבור שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. היא יהודית במובן שהיא מממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, והיא דמוקרטית כמדינה שהריבונות בה נמצאת בידי כלל האזרחים.
בתפיסתו של יעקובסון גלומה סתירה פנימית, באשר העם היהודי בכללותו אינו כלול בכלל אזרחיה מחד גיסא, וכלל אזרחיה אינם בהכרח יהודים מאידך גיסא. קיים נתק בין אובייקט ההגדרה הלאומית של היהודים ללאומיותם בפועל, באשר אין היהודים בגדר חטיבה לאומית אחת, כאשר הם חיים במדינות רבות אותן (לפחות במערב) הם רואים כארצות הלאום שלהם ומולדותיהם.
אם סנאטור יהודי אמריקני כמו גם קנצלר אוסטרי (שעבר) שייכים לישראל כמבטאת את הלאומיות של היהודים, או אז היהודים ברחבי העולם חשודים ובצדק בנאמנות כפולה, ומאידך גיסא לגבי ערביי ישראל מתקיימת האימרה שהיא "מדינה דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים".