יהושע בן-נון, השופט גדעון, חניבעל ואל-ואליד מוטטו את אויביהם וטבחו אותם. דפוס מלחמתם היה ברברי. אדוארד השלישי טבח את אויביו בקרב-הגנה, וזאת תופעה נדירה, אבל הוא לא רדף אחרי הנמלטים ולא סיכן את הקַּשָּתים שלו בקרב במתחם לא מוגן מול הפרשים הצרפתים העדיפים. ויתורו על המרדף ועל ניצחון-יתר היה שלב בתהליך הצבתה של בריטניה במרכז בני-התרבות.
קרב קְרֵיסי הוכיח שוב למומחים הצבאיים, שלא תמיד מנצחים הגדודים הגדולים במלחמות: גדודים חכמים, המשתמשים בתבונה באנרגיה האינטלקטואלית, הם תופעה נדירה, אבל גדודים כאלה מנצחים. קרב קריסי לא היה חריג. הצבא האנגלי ניצח את הצבא הצרפתי, הגדול ממנו, גם בפואטיה (1356) ובאז׳נקור (1415). הנרי החמישי הפעיל ארטילריה במצור על רואן, ב-1418. בתגובה, הפעילו גם הצרפתים תותחים, האריכו את הטווח שלהם והגבירו את עוצמתם. הם הקימו צבא מקצועי, ותחת מנהיגותה של ז׳אן דארק הגבירו את רצון הלחימה שלהם ואת רגשותיהם הלאומיים. באמצע המאה החמש-עשרה גברו תותחי הצרפתים על הצבא האנגלי. מלך צרפת, שארל השביעי, כבש את נורמנדיה מידי האנגלים אחרי שישה-עשר חודשים ושישים מבצעי מצור, והארטילריה הייתה נשקו העיקרי. בסיוע הכימיה והבליסטיקה, גבר הצבא הצרפתי על הצבא הבריטי וגירש אותו.
בסוף מלחמת מאה השנים הייתה יד האנגלים על התחתונה בשדות הקרב, אך הם
צברו נקודות זכות במאבקם ההיסטורי על ההגמוניה העולמית. צבאם חזר למולדת שהתחזקה מבפנים.
____________________
בשבוע הבא: אמל"ח קְדַם-כימי בימי קֶדם ובימי הביניים; "אש יוונית"; המערכה הבריטית נגד הארמדה הספרדית, שסימלה את ניצְחון הפרוטסטנטיוּת על הקתוליוּת, הפכה את בריטניה למעצמת-על, והצי שלה גִּבּה את השתלטות תרבותה על העולם; קרב קאלודן; אחדות לאומית ושסע לאומי.