עיריית ת"א מטרידה את תושביה

אפריל 2006, השעה היא תשע בערב. הערב יורד על השכונה הציורית פלורנטין, וברחובה הראשי צועד לו תושב אחד הבתים. הוא צועד לו בבטחה ומחזיק דבר מה בשתי ידיו, הוא אינו יודע כי פריטים אלו עתידים לסבך את חייו, ולא רק את אלו שלו. מודעות נתלות על העצים. העצים שנשתלו ע"י מייסדי השכונה לפני כשמונים שנה, זמן רב לפני שהוריו של ראש עיריית תל אביב-יפו והוריהם של פקחיה הצעירים והנמרצים שלו, בכלל חשבו עליהם. ידידנו תולה את המודעות הקטנות והנאיביות שלו אחת אחת, עץ אחרי עץ, לאורך רחובה הראשי של שכונת פלורנטין. במודעות נכתב בזו הלשון: "למכירה!! סלון לדירה יפה יפה בצבע כחול עתיק.... (מרשים כזה..) לא רחוק מהבית ממש כאן: בחיים ויטאל. ב 500 שקל-3 חלקים בהזדמנות, לבוא לקחת! (יאללה) כל הקודם זוכה!!! 054-4647352 צרו קשר". הדיו על המודעה עוד לא הספיק להתייבש, ופקחיה "החרוצים" ושוחרי הטרף של עיריית תל אביב, צועדים להם זוגות זוגות ובוחנים את העוברים ושבים, הם מתבוננים בחלונות הציוריים של השכונה היאפית ונהנים הנאה צרופה מהשמש האביבית של חודש אפריל. עד ששוזפות עיניהם דבר מה פתאום, אויה! עבירה חמורה מאין כמותה - דף לבן נעוץ על עץ רענן, איזה חוצפן, מוכר את סלון ביתו ועוד מודיע על כך לכל. אך חמור לא פחות - כיצד העז לא לבקש רישיון לתליית מודעות על העצים? חמור מאוד.

סעיף 196 לחוק העונשין - השחתת פני מקרקעין: הכותב, מצייר, משרטט או חורת על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו - מאסר שנה אחת. סעיף 196 א' לחוק העונשין - חזקת אחריות: יראו כמבצע עבירה לפי סעיף 196 גם מי שתוכנה של מודעה מודפסת שהודבקה שלא כדין, מצביע עליו כעל מי שהזמין את הכנתה או את הדבקתה או הורה על ביצוע המעשה, זולת אם הוכיח את אלה: (1) העבירה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

פקח עיריית תל אביב מספר 399, יוסי אסביאה, התעורר בבוקרו של יום אביבי, ה-26 באפריל, כשהוא כולו מלא באנרגיות "לקרוע" היום את אזרחי העיר הסוררים. השעה היא 12:48, רחוב פלורנטין בית מס' 5 - דוח מספר 06060006303 - "נאשם בהשחתת פני מקרקעין בכך שהדביקה מודעה שהוסרה כאמור לעיל על עץ עירוני ובה רשום "למכירה סלון", מס' טלפון 054-4647352, הקנס - 660 ש"ח". השעה היא 12:50, רחוב פלורנטין בית מס' 9 - דוח מספר 06060006325 - "נאשם בהשחתת פני מקרקעין בכך שהדביקה מודעה שהוסרה כאמור לעיל על עץ עירוני ובה רשום "למכירה סלון", מס' טלפון 054-4647352, הקנס - 660 ש"ח". השעה היא 12:53, רחוב פלורנטין בית מס' 7 - דוח מספר 06060006314 - "נאשם בהשחתת פני מקרקעין בכך שהדביקה מודעה שהוסרה כאמור לעיל על עץ עירוני ובה רשום "למכירה סלון", מס' טלפון 054-4647352, הקנס - 660 ש"ח". ואנחנו שואלים אותך, פקחנו מר יוסי אסביאה, האם אתה לא חושב שהגזמת? במהלך 5 דקות (!) תמימות גרמת לאזרח תמים נזק של 1,980 ש"ח, נזק חצוף שנגרם לצעיר המבקש למכור סלון "רק" ב-500 ש"ח. אין ספק כי מדובר בנזק בלתי סביר. כל זאת עוד לפני שהגענו ללב ליבו של העניין, שלמס' הטלפון שמופיע על גבי המודעה אין קשר למדביק המודעה ותולה המודעות לא נתפס בעת מעשה אלא רק לאחר שעיריית ת"א התחקתה אחרי אותו המספר. ועוד עניין נוסף - ממתי עצים שנשתלו לפני עשרות רבות של שנים על-ידי בוני היישוב בארץ ישראל, הפכו לעצים עירוניים? מה בדיוק עושה העיריה כדי לשמר ולתחזק את עצים הללו, במיוחד את אלו שבשכונת פלורנטין? ומי בכלל העביר את הבעלות על עצי העיר לעיריה? (מעניין אם הבעלות הנדלנ"ית עברה בטאבו), שלא לומר מתי הנפיקה לעצמה עיריית תל אביב-יפו רישיונות בעלות על העצים הפזורים ברחובות העיר?

מספר הטלפון שהופיע במודעות שייך בכלל לגברת אחת בשם עדנה חביב. הגב' חביב גרה בכלל ברחוב רותם 40, ולא, לא טעיתם, הרחוב הזה לא נמצא בכלל בפלורנטין. הגב' חביב מתגוררת ביישוב מכבים-רעות, במרחק של כ-30 קילומטרים מאותן מודעות שבהן הופיעה מספרה. ואנחנו שואלים - איך הגיעה עיריית תל אביב-יפו לגברת עדנה חביב מכבים-רעות? עיריית תל אביב גורסת כי מס' הטלפון הנייד הושג, מחברת פרטנר-אורנג' בצו בית משפט. מפנייה מוקלטת שתפורט לעיל לחברת אורנג', נטען שלא היו דברים מעולם, לא הייתה פנייה כזו בצו בית משפט ובכלל, לדברי נציג השירות של החברה, פרטיה של הלקוחה לא נמסרו כלל לאיש. להלן פרטי השיחה עם נציג השירות של חברת פרטנר: - אורנג' שלום מדבר רונן. - יש לי בעיה, אולי אתה יכול לסייע לי? - או קיי. - אני אתן לך את מספר הטלפון שלי קוראים לי עדנה חביב. - מה מהמספר בבקשה? - 054-4644054. - או קיי. - יש לי כמה מכשירים שבבעלותי, אתה צריך קוד או מספר זהות? - תלוי מה המידע שאת רוצה לקבל? - אז זהו, אני קיבלתי מידע שהגיע לידיי שחשפתם את המספרים שלי בפני מישהו אחר ואמרו לי שיש צו של בית משפט נגד המספרים האלה, זאת אומרת יש איזה מידע מאחורי המספרים האלה, אתה יכול להגיד לי אם יש דבר כזה, אם יש מישהו שביקש את המידע הזה? - אם מישהו ביקש מידע על מה, על המספר שלך? - כן! - אני יכול לקבל את הסיסמא שלך? - הסיסמא היא XXXX. - רק שנייה, מאיפה קיבלת את המידע? - מעיריית תל אביב. - שהקו שלך...מה?! - שהם קיבלו מכם את כל הפרטים שלי, יכול להיות דבר כזה? - ללא הסיסמא הם לא יכולים לקבל את הפרטים שלך! - רק ממני הם יכולים לקבל את הסיסמא, נכון? - נכון! - והם לא קיבלו ממני, אתה רואה שהעברתם את הפרטים שלי למישהו? - לא! - לא, עכשיו יש לי כמה קווים,אם אתה רואה לא רק 054-4644054 יש גם אחד שהוא 054-647352. - כן, כל הקווים שלך. - כל הקווים שלי? - כן אז לא מסרתם מידע? - אני לא רואה שנמסר מידע! - אתה לא רואה שנמסר מידע? - לא, אני לא רואה שנמסר כאן מידע! - בדרך כלל אתם כותבים שנמסר מידע, נכון? אני יודעת שאתם מתעדים כל טלפון אליכם. - נכון. - אז אם היה טלפון הוא היה צריך להופיע עכשיו? - נכון, מי שיכול לקבל מידע זה רק את, ברגע שאת עונה את הסיסמא שלך כמו שעכשיו ביקשתי את הסיסמא בשביל לתת לך את המידע. - יש מקרים שבצו של בית משפט, כן יכולים לקבל ממכם מידע, לא? - בצו של בית משפט, כן. - ואז אתם אמורים לדעת מזה, עכשיו אם הייתי מתקשרת הייתי יודעת מזה? - כן! - הבנתי, ואתה לא רואה דבר כזה? - לא, עוד פעם, יכול להיות צו של בית משפט וזה לא נרשם במערכת, משטרה וכאלה, יכול להיות שכן, בן אדם פרטי פשוט לפנות סתם לקבל מידע על הקו שלך, לא כך! - הבנתי, טוב בסדר, ביי. ביום 16 במאי 2006 חתמה כבוד השופטת גיליה רביד על צו (תיק בית משפט השלום בתל אביב-2558/06 צו להוצאת מסמכים על-פי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט-1969): "מצווה על חברת פרטנר תקשורת בע"מ למסור לאגף הפיקוח בעיריית תל אביב, רח' אידלסון 30 תל אביב, מס' טל' 5217900 את פרטיהם של בעלי הטלפונים הבאים". הרשימה, בת 30מספרי טלפון סלולארי, הכילה במקום ה-16 את מספרו של "העבריין הבכיר", תולה המודעות מפלורנטין. ביום 06 ביוני 2006 העבירה חברת פרטנר תקשורת לעיריית תל אביב את הפרטים הבאים: פרטי משתמש/לקוח - מספר דוח: 306. שם הלקוח: חביב עדנה; שם המשתמש: עידן חביב - 544647352 כתובת: רותם 40 מכבים-רעות. חברת פרטנר, עובדתית, העברתם גם העברתם מידע חסוי אודות לקוח שלכם מבלי שטרחתם להודיעו על כך. בנוסף לכך, גם כשעיריית תל אביב דאגה לבזבז את כספי ציבור תושביה על ריצות והוצאת צווים של בתי משפט, גם אז לא טרחתם, שלא לומר הסתרתם את המידע, מלקוחה אחת שעלתה על התקלה אצלכם. מעניין אם יש עוד לקוחות של פרטנר שהמידע האישי שלהם, המצוי בידכם האמונות, הועבר בדרכים נסתרות לגורמים שונים כמו עיריות, חוקרים פרטיים, משטרה וכיוצא באלה, מבלי שאתם טורחים להודיע באופן רשמי על עובדה זו. במידה ואין צו בית משפט - מישהו מבפנים חושף פרטים אישיים של לקוחות מבלי לקבל את אישורם וחמור יותר, מבלי שאתם מודעים לעובדה. במידה וקיים צו בית משפט - לא מיידעים את הלקוח על קיומו של צו כזה כנגדם, וכשהלקוח שלכם שואל באשר לצו שכזה או למסירת פרטים כאלה ואחרים לצד ג' - ישנה מצידכם הכחשה מוחלטת.

ביום 10 באוגוסט 2006 שלחה עו"ד מיטל כרמלי, באת כוחה של עדנה חביב, מכתב לאגף הפיקוח בעיריית תל אביב מכתב ובו דרישה לביטול הדוחות שהעבירה העיריה לגברת חביב, בזו הלשון: "מרשתי כלל לא מתגוררת בתל אביב, אלא ביישוב מכבים-רעות ומעולם לא תלתה את המודעות הנ"ל, לא כל שכן פרסמה את סלון ביתה למכירה, כך שהקשר בינה לבין תליית המודעות ברחבי שכונת פלורנטין הוא הזוי ומופרך בהחלט. "לא יעלה על הדעת כי מרשתי תישא במחיר עבירה שלא ביצעה. כאמור, פקחי העיריה אשר בחרו לחייב את מרשתי בגין אותה עבירה, לכאורה, שלוש פעמים (ואומר שלושה דוחות) בהפרשי זמן של שתי דקות בין הודעת קנס אחת לשנייה, אולי הבחינו בשלט עם מספר הטלפון הנייד של מרשתי, אך מודעה זו מעולם לא נכתבה על ידה ובוודאי שלא נתלתה על ידה או עבורה, על גבי עצים בפלורנטין ובכלל". עיריית תל אביב נזעקת מיד, ישיבות דחופות ומרתוניות מכונסות כדי לתת לגברת חביב תשובה. אצים רצים להם הפקידים והפקחים אל עורכי הדין והיועצים המשפטיים של העיריה. כולם מתרוצצים במסדרונות הארוכים, בין ספל תה אחד למשנהו, ומנסים לטכס עצה. ואולי אפילו לחשוב גם על איזו קומבינה שתוציא את העגלה הסבוכה והמסריחה הזו מהבוץ הפלורנטיני. אל המקום מוזעק מיד מר הלל הורביץ, סגן מנהל המרחב באגף הפיקוח העירוני. הוא האיש שנאלץ לעמוד בחזית ולהשיב לגברת חביב 'העבריינית המסוכנת', ביום 28 באוגוסט 2006 את התשובה הבאה: "הדוחות הוגשו בגין השחתת פני מקרקעין על-ידי הדבקת מודעה במקום אסור. השחתת פני מקרקעין הינה תופעה קשה וחמורה ואנו פועלים למיגורה. על-פי חוק העונשין רואים במבצע העבירה גם את מי שתוכנה של מודעה מודפסת שהודבקה לא כדין מצביע עליו כעל מי שהזמין את הכנתה והדבקתה...כאמור מספר הטלפון הרשום על שמך מופיע מודעה. פרטי הבעלות על הטלפון התקבלו מחברת הטלפונים על-ידי צו בית משפט, הגענו למסקנה שהדוחות הוגשו כחוק ואין הצדקה לביטולם". ראשית, נודה על יושרו של מר הורביץ, הוא לפחות אינו מסתיר את העובדה שבעצם לא העיריה היא זו שעברה על חוק הגנת הפרטיות. אם לגב' חביב יש טענות, היא צריכה להפנות אותן אל חברת הטלפונים, במקרה הזה חברת פרטנר. העיריה היא ראש קטן, רק ביקשה והם רק נתנו את הפרטים. ואולי רק עברו עבירה על חוק הגנת הפרטיות- חברת פרטנר ולא העיריה. ביום 17 בדצמבר 2006 שלחה עורכת הדין מיטל כרמלי מכתב נוסף, זאת לאחר ניסיון של אנשי המחלקה המשפטית של העיריה לנהל מו"מ טלפוני בעניין הפחתת עלויות הדוחות, ובו נאמר: "ביום 28 באוגוסט 2006 בתגובה למכתבי טענת, באופן תמוה, כי לא זו בלבד שהגעת למסקנה שהדוחות הוגשו כחוק ואין הצדקה לביטולם אלא, שפרטי הבעלות על הטלפון התקבלו מחברת הטלפונים על-ידי צו בית משפט. "אשר על כן, והיות ובחברת הטלפונים טוענים כי לא היו דברים מעולם, אבקשך להציג בפני מרשתי את הצו הרלוונטי. כל שחפצה מרשתי הנו להראות כי האישומים המיוחסים לה הינם על לא עוול בכפה, מבלי שהיה לה כל קשר, לביצוען של העבירות האמורות". בעקבות המכתב הנוסף פנו עורכי הדין של עיריית ת"א לעורכת הדין כרמלי והציעו להפחית את גובה הקנסות מ-660 ש"ח ל-430 ש"ח בעבור כל דוח. כמובן שפנייתם נדחתה על-ידי עורכת הדין כרמלי ונקבע כי העניין יידון בפני בית המשפט. אולי טעינו, אמרה העיריה, אולי עברנו עבירות, אולי הגזמנו, אבל בעיקר "בואי נסגור עניינים בשקט בלי בתי משפט". בלי בתי משפט?! אבל איזו ברירה נותרת לנאשמת התמימה? אפשר רק לתאר מה יחליט בין המשפט, כאשר החוק הוא לצידה של העיריה.

איך יכול האזרח הקטן, בעיקר זה התמים, להילחם מול המערכת המסואבת ואולי גם המושחתת של עיריית תל אביב? כך, לדוגמא ניסתה חברתו של מוזיקאי צעיר שנותן שיעורים פרטיים, להפתיע את אהובה ותלתה עשר מודעות, שאולי יביאו פרנסה, על עצים בשכונת פלורנטין. פקחי העיריה חשבו אחרת, ורשמו למוזיקאי הסורר דוחות בסכום כולל של 6,600 ש"ח, סורר שלא בידיעתו. בדיון שהתקיים בבית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב, טענה חברתו של המוזיקאי כי במהלך שנה שלמה של מתן שיעורים פרטיים היא לא תצליח להגיע לסכום של 6,600 ש"ח. היא בסך הכול ניסתה לעזור לחבר ויצאה ניזוקה. דוגמא כואבת יותר, החושפת את עזות מצחם ואטימות ליבם של הפקחים, הייתה המודעה שתלתה משפחה חסרת אמצעים אשר חיפשה קורת גג: "משפחה מחפשת עזרה בקורת גג בשכונת פלורנטין - ומספר טלפון". פקחי העיריה איתרו את מספר הטלפון הסלולארי של המשפחה המחפשת קורת גג ונתנו להם דוחות בגין השחתת פני מקרקעין (וזאת למי שהוא נטול מקרקעים בעצמו). לאור זאת הגיע נציג השכונה שעוזר לאותה משפחה וטען כי לא מדובר כאן במישהו שרוצה לעשות עסק, אלא מדובר כאן במשפחה שאין לה היכן לגור ומחפשת קורת גג. מתן דוחות בהפרש של דקות ספורות בין דוח אחד למשהו, בעבור אותה המודעה התלויה על שני עצים סמוכים, הוא שימוש נבזי בכוחה של העיריה אל מול האזרח הפשוט. בנוסף, כל אחד יכול לפזר מודעות ברחבי העיר, ועליהן כל מספר טלפון, והעיריה תראה בבעל המספר את האחראי לעניין ואת הכתובת למשלוח הדוחות. ואז, לך תוכיח שאין לך אחות.. אך חשוב לא פחות - האם מישהו טרח להתייחס במועד הוצאת צו בית המשפט ו/או ביום כתיבת הדוחות השערורייתיים לשאלה המתבקשת - כמה עולים צעדי החקירה המשפטיים והאחרים שמנהלת העיריה של חלודאי נגד אזרח תמים על עבירה של גרוש וחצי, למשלם המיסים של עיריית תל אביב? ספק אם זה משנה משהו למישהו בבניין הגדול שבכיכר רבין. שלא לדבר על כך שספק אם אלה היו מעזים לעשות כן כנגד עבריינים בכירים יותר, למשל אלו המשתלטים על שטחים ועסקים ברחבי הכרך ועושים בהם כבתוך שלהם. לשם בטוח שהפקח "החרוץ" יוסי אסביאה לא היה מעז להגיע או לחשוב להגיע, שלא לדבר על מתן דוחות! דבר אחד ברור - ספק אם עיריית תל אביב נלחמת בחורמה ובדבקות כזו בעבריינים הכבדים, כשהם שהיא נלחמת במודעת מכירת הסלון, שיעורי הנגינה ועזרה לקורת גג משכונת פלורנטין.