אני משערת שיש המון נשים שהיו יתומות מאם. אני חולקת איתכם כאן את עצמי בלבד. כי רק על עצמי לספר ידעתי ומתוך כך למדתי קצת על אחרים.
אמי הביולוגית חיה ב"ה אך בשל חסכים כאלה או אחרים היא לא היוותה עבורי דמות אם וגם אם מבחינתה היא מאד השתדלה להיות עבורי האם הנכונה, אני, מתוך רוח מרדנית ובועטת הדפתי אותה מעלי.
רק שנים אחר כך הבנתי שהמחיר הוא כבד, שאולי עדיף היה לא לוותר עליה. אבל לרוע מזלי, טבעי המולד היה בעוכרי וכך נותרתי אישה שמחקה נשיות. אישה שאין לה אם.
עלי לציין שאני תמיד מזהה את "יריבותי" הסמויות את אלו שכן חוו אהבת אם.
הצלחות חברתיות זורמות אליהן בקלות, יש בהן רוגע פנימי, הן לא משחיתות את זמנן בביקורת עצמית מכלה, ה... אמא שלהן תמיד מושחלת להן בסופי משפטים, קל להן להיות חברות, בניגוד אלי, מטורפת שמוכנה להישכב על הגדר עבור חברה, אך מוכנה באותה נשימה גם להפנות לה את הגב כשהיא מאכזבת אותי, הן מכלכלות את קשריהן בתבונה, תבונה נשית נקרא לזה.
האם אני חסרה תבונה נשית?
אולי כן, יש בי עזות פנים מעצבנת, אני תמיד שואלת את השאלות הלא נכונות ולקח לי שנים להבין שמראה חיצוני הוא מתנה שמן הראוי לשמר.
רוב הגברים שהיו איתי טענו שיש לי חוכמה גברית, אני מקשיבה ועונה כמו גבר. עם הזמן הבנתי שיש כאן חרב פיפיות. זה נורא מושך להיות עם משהי שמעיזה להיות יותר חכמה ממך מצד שני זה גם מאיים. אבל גברים רגילים שחיפשו את נעלי הבית שלהם והסדין המגוהץ מצאו בי תמיד כשלים.
אני מודה שהיתמות שבי גרמה לי לקשיים בעולם המעשי, רציתי לקצור הצלחות אך חוסר הביטחון שלי זעק וגם אם הייתי הכי טובה בעולם בכל מה שעשיתי, התקשיתי מאד להחצין את הצלחותי. הקול הפנימי המאשר של אמי לא הדהד בתוכי וגם קולו של אבי נשמע פושר. אני לא אשת קריירה טיפוסית, אני כן האישה הקטנה שזקוקה לגבר שלה. לא יכולתי לפרנס משפחה שלמה לבד. גם בעולם הדתי אני משערת שהייתי מעוררת מחלוקת ולמזלי אני נשואה לחוזר בתשובה.
אין לי מושג איפה נמצא הסוודר של מאיר'קה ומה מנוחה השכנה בישלה לבעלה, יש לי מושג מה הרב אמר בשיעור האחרון ויש לי מחלוקת איתו לגבי המשפט האחרון שהוא פלט. אז מצד אחד הרב שמח שיש משהי שבאמת מקשיבה לו, אבל מצד שני אני משערת שאם הוא היה יודע שהסוודר של מאיר'קה נעלם הוא היה רואה את זה בחומרה. אבל לא בגלל רב כזה או אחר חזרתי בתשובה ושוב הטבע המרדני שלי עונה במקומי. "לא יודעת איפה הסוודר של מאיר'קה שזה יהיה לך ברור!".
מה שכן טופלתי על-ידי מטפלות מצוינות ואני אוהבת ילדים, תכונה שנחשבת נשית, מה שגורם לרוב חברי להיות יתומים מזן כל שהוא.
בעלי איבד את אמו בגיל צעיר, חברתי הטובה ביותר אף היא התייתמה בגיל עשר וכו'. כמעט כל מי שבא איתי במגע הוא נכה שמחפש בי את החלק שחסר לו. ומה אני מחפשת? הערצה אולי. אני משערת שהיתומים יודעים להעריץ טוב יותר מילדי השמנת השמנמנים. נעים לי יותר לחסות בצילם.
מאחר ומעולם לא הקשיבו לי באמת ואני משום מה תמיד מקשיבה לאחרים, אני מיד מזהה מיד חוסר הקשבה אצל הזולת. לכן אל תיראו בגרפומניה המילולית שלי כאן אות מבשר טובות במהותי אני בנאדם סגור שנפתח רק בפני בן זוגו לחיים.
להיות יתומה מאם זה לחוות אחרת לידות, זה לגדל את ילדייך הרבה על-פי חושים, זה לפעמים להתאמן בהורות ואפילו בזוגיות. אני מעולם לא התייעצתי עם אמי לגבי הנושאים הללו והיא מעולם לא ביקרה בביתי על-מנת לסייע לי בגידול השוטף. תמיד הייתי בודדה בצריח והיו זמנים שהבדידות עשתה בי שמות והיו זמנים שמצאתי בה רווחים משניים.
כיום אני מבוגרת ולכן אני פחות מחפשת את דמות האם שחסרה לי.
איך אמרה חברה טובה שלי יתומה אף היא לבעלה: "אתה היית עבורי כמו... אמא".
כן, והיא היתה כנה.
אבל אין אמא וגם ה' הוא יותר אבא מאמא ובכל זאת אהבתו מחבקת ומחפה.
יום אישה שמח ליתומות באשר הן. אם אתן קוראות אותי, דעו לכן, בלבי אני תמיד איתכן והיום... היום יותר מתמיד.