החליטו אנשים בשלב מסוים בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, שצריך לחיות על-פי חוקים, ומי שלא מציית לחוקים שנחקקו נקרא עבריין, ונענש על-פי קריטריונים שנקבעו בחוק.
הצורך לשפוט אנשים, נובע מהצורך לשלוט באנשים. הצורך בחוקים, נובע מהצורך לשפוט ולהאשים אנשים. הצורך לשלוט באנשים, נובע מהפחד של השולטים שישלטו בהם, ויפרו את הסדר שיצרו. הצורך להעניש אנשים, נובע מהצורך והנזקקות הרגשית לנקום באותם האנשים שהפרו את הסדר שיצרו. הצורך והנזקקות לנקום באנשים, נובע מהצורך הרגשי, האמוציונאלי שהוא אינו ענייני.
השפיות, פירושה צלילות, בהירות, תקינות, בנתונים שמתקבלים, בעיבודם ובמסקנות האמיתיות שנובעות מכך, האם השופטים ששופטים הגיעו לרמה התפתחותית זו? כלומר, האם השופטים מבינים מהי זהותם האמיתית, וזהותו האמיתית של בן האנוש שאותו הם שופטים? כי אם לא, השופטים אינם יכולים לתרגם את המציאות האמיתית שבה הם חיים באופן ברור, אלא כאשליה.
זהותו של בן האנוש כיום, היא שהוא רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, שהתנהגותו נובעת מכך. זהותו האמיתית של בן האנוש היא, כשהוא רגוע, רציונאלי וענייני. האם השופטים הגיעו לרמה התפתחותית שבה הם התנתקו מהרגשות, ומהאמוציונאליות שמרכיבה את אישיותם? כי אם לא, השופטים מתייחסים לאנשים מתוך הצורך והנזקקות הרגשית האישית שלהם לשלוט באנשים, ולהעניש אותם מתוך נקמה, כדי שלא יפרו את הסדר שיצרו המחוקקים.
האם הסדר שיצרו המחוקקים שחוקקו חוקים וביססו את אורח החיים, זהו הסדר שצריך להיות במציאות האמיתית, שהאנושות צריכה לחיות בה? כי אם לא, המציאות שיצרנו היא אשליה. אשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
אנסה להסביר: החוקים שנחקקו על-ידי המחוקקים, נועדו כדי ליצור סדר, כלומר מציאות שבה אנשים יחיו את חייהם על-פי אותם החוקים שנחקקו, כדי שאנשים יצייתו להם, והם ייענשו במידה שלא יצייתו לאותם חוקים שנחקקו, וזאת כדי שיחונכו, יתוכנתו ויאולפו וילמדו לקח ויפחדו, ושלא יעברו על אותה עבירה פעם נוספת, וזאת כדי שהעבריין לא יפר את המציאות של אותם האנשים שהחליטו עליה, ושעבורה נחקקו החוקים.
החוקים נחקקו על-ידי המחוקקים שהם אנשים החיים בקהילה, שרוצים לחיות באותה מציאות שאותה הם חושבים ליישם בחיי היום-יום, על כל הקהילה. בעזרת החוקים, ובאמצעות עונשים, בני האנוש מנסים ליצור לעצמם סדר חברתי כבר כמה וכמה דורות. במשך כמה וכמה דורות שיכללו בני האנוש את החוקים יותר ויותר, ואף הוסיפו עוד ועוד חוקים, וזאת כדי לשפר את המציאות שבה אותם המחוקקים רוצים לחיות בה, ושאנחנו נחיה בה גם. בנינו בניינים מפוארים שנקראים היכלי הצדק, ובתי המשפט.
האנשים שנבחרו, או שלא, תלוי בשיטה, לשלוט באנשים, החליטו לקרוא לשר הממונה על הנושא, שר המשפטים. הסמכנו אנשים שלמדו ושיתמחו באותם חוקים, ושישפטו את אותם האנשים שחטאו ופשעו ושנקראים עבריינים, ואשר לא צייתו לאותם חוקים הכתובים בחוק, וקראנו להם שופטים. הסמכנו אנשים שיסנגרו על אותם חוטאים ופושעים, כלומר על העבריינים, וקטיגורים כדי שירשיעו את אותם חוטאים ופושעים, וקראנו להם עורכי דין, שייצגו את המקרה בפני השופטים, כשכל אחד וסוג התפקיד או הצד שהוא מייצג. כלומר, נתק בין העבריין והשופט.
החליטו המחוקקים, שצריך גם לתפוס את אותם חוטאים ופושעים שנקראים עבריינים, אשר לא צייתו לאותם חוקים שחוקקו, וכך הוקמה לה המשטרה, שבה הכשירו אנשים שמתמחים בלשמור על אותם חוקים שנחקקו, ולתפוס את אותם חוטאים ופושעים, כלומר העבריינים, וקראנו להם שוטרים.
המחוקקים החליטו שיש להרחיק את אותם האנשים שחטאו ופשעו מהקהילה, כלומר את העבריינים, וכך המצאנו ובנינו מבנים גדולים עם הרבה מאוד תאים קטנים וגדרות וחומות עם שומרים מסביבם, שבהם החליטו המחוקקים לשים את אותם האנשים שנתפסו על-ידי השוטרים שחטאו ופשעו, שנקראים עבריינים, ובניגוד לרצונם ועל-פי החוקים שחוקקנו, ועל-פי החלטת השופט או השופטים שללנו להם את החופש, וקראנו לאותם מבנים בתי כלא. לאנשים שחטאו ופשעו, שהם עבריינים, ונאסרו קראנו אסירים. בבתי הכלא הכשרנו אנשים שישמרו על אותם האנשים שחטאו ופשעו וקראנו להם סוהרים. כך יצרנו מציאות קהילתית, חברתית וקראנו לה שיטה, ולשיטה שהמצאנו קראנו משטר, ולמשטר קראנו דמוקרטיה.
קהילה שרוצה דמוקרטיה למשל, היא קהילה שרוצה שהשלטון יהיה בידי נבחרי רוב העם, ושאותם הנבחרים שנבחרו בידי הרוב יהיו אלה ששולטים, והם אלו שיחליטו על החוקים שעל פיהם האזרחים כולם יצטרכו לחיות. כמובן שכשיש אנשים שרוצים לשלוט, אז יש גם אנשים נשלטים, ויש גם אנשים שלא רוצים שישלטו בהם, וגם כאלה שכן רוצים שישלטו בהם, וזקוקים למנהיג.
המערכת הייצוגית השלטונית, שהיא האמצעי של נבחרי העם להשלטת הסדר הציבורי, שכוללת את המחוקקים, השופטים, עורכי הדין, השוטרים והסוהרים ועוד, והם אלה הממונים שמאפשרים את השלטת הסדר הציבורי באמצעות שלטון החוק בקהילה, והם הומצאו למען מטרה אחת בלבד, לשלוט באנשים למען הסדר הציבורי שיצרו. הצורך והנזקקות הרגשית לשלוט באנשים נעשה בפועל בעולם, ולא משנה איך נקראת השיטה, אם זו דמוקרטיה או דיקטטורה או קומוניזם, סוציאליזם או כל שם אחר. כלומר, נוצרה לה מציאות שבה השיטה חייבת לקיים ולהצדיק את עצמה, אחרת היא לא תוכל להתקיים במתכונת שיצרו אותה, מה שיוצר מלכוד, קיבעון שלא מאפשר התקדמות והתפתחות אישית וחברתית.
השיטה חייבת לייצר עבריינים, כי אם לא יהיו עבריינים, סוחרי סמים, זנות ועוד, אז לשוטרים, לסוהרים ולשופטים לא תהיה עבודה, ואם לא תהיה עבודה לשופטים הם לא יקבלו את שכרם, וכך גם עורכי דין ועוד, שיודעים שאם לא יהיו עברייני חוק לא תהיה הצדקה לשיטה ולהעסקתם בשכר, כך שהשיטה היא כזו, שמחייבת שיהיו עבריינים ופושעים, ואף לפעמים ממציאה אותם.
כלומר, השיטות כיום לא מאפשרות את החופש המוחלט, שלחופש הזה זקוק בן האנוש והאנושות, כדי להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר, שלב שבו כל אחד יהיה האחראי הבלעדי על תכנון חייו, מתוך מודעות לכך, והבנה שכל מה שקורה לנו בחיינו הוא נעשה בתכנון שלנו ובאחריותנו הבלעדית, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, כשהמטרה היא להעלות את ההבנה למודעות עצמית, כתובנה.
מצב זה ינטרל את כל השיטות הקיימות, כי אז לא יהיה צורך בהן, האחריות תהיה על כל אחד ואחת מאיתנו, כך שניצור לעצמנו את המציאות שבה האינדיבידואל רוצה לחיות בה. חשוב להבין, כולנו שייכים למין האנושי, ולכולנו יש את אותן מטרות, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית, אלא שכיוון שמהות החיים ומטרתם אינה קיימת במודעות הקולקטיבית, אנשים התבלבלו והלכו לאיבוד באינסוף האפשרויות הקיימות ליצירת מציאויות.
השיטה הדמוקרטית היא אחת השיטות האכזריות ביותר שהמציא בן האנוש. השיטה הדמוקרטית היא שיטה שאין בה כל שיתוף ואיזון חברתי, הכל נעשה מתוך צורך ונזקקות רגשית שהיא אינה עניינית, אלא מתוך אגואיזם, אינטרסנטיות ומניפולטיביות. השיטה הקפיטליסטית שבה האמצעי מחיה והישרדות נעשה באמצעות כסף, היא אחת השיטות האכזריות ביותר שהמציא בן האנוש.
כשהאמצעי מחיה והישרדות נעשה באמצעות כסף, אז יש אנשים שהם עשירים ויש אנשים שהם עניים, אנשים שיש להם אפשרות לקנות אוכל וכאלה שלא, ואנשים שיש להם אפשרות לקנות תרופות ולראות רופא וכאלה שלא, אנשים שיש להם אפשרות לקנות בית ולגור בו וכאלה שלא, כאלה שיכולים להשיג עו"ד טוב וכאלה שלא ועוד. חוסר האיזון והשיתוף החברתי בקהילה קיים בכל תחום ותחום בחיינו. לכן, אורח החיים שבו האמצעי לשפוט אנשים באמצעות השופטים, ונבחרי העם שמחוקקים חוקים, זהו אמצעי שיוצר מציאות שגויה, שהיא אינה שיתופית והיא אינה מאוזנת. כשאין שיתוף, אין איזון, ולכן לא יכולה להתקיים מציאות שלא תהיה בה אפליה, חוטאים, ופושעים שנקראים עבריינים. אבל, יש אנשים שרוצים את המציאות הנוכחית, וזה כתוצאה מהצורך והנזקקות הרגשית של בן האנוש לשלוט בבן אנוש אחר ולהכתיב לו סדר.
הצורך והנזקקות הרגשי של בן האנוש לשלוט באנשים אחרים, נובע כתוצאה מהפחד שבו, שישלטו בו. כלומר, לפחד, להרגשת הנרדפות יש חלק עיקרי ביצירת המציאות הקיימת כיום.
כדי לשנות את השיטה הנוכחית ולא לשפוט אנשים על-ידי שופטים ולרדוף אותם, צריך בן האנוש להבין את המהות שלו בצורך לשפוט אנשים אחרים, ולרצות לבנות את היכולת העצמית לשנות את ההרגל שקיים בו, כלומר לשלוט באנשים אחרים ולשפוט אותם ולהשתנות.
לשופט יש את רשימת החוקים והעונשים שנלווים אליהם, ועל דעתו והחלטתו הוא קובע אם הנאשם הוא אשם או שהוא אינו אשם, ומהו עונשו, אבל השאלה הנשאלת היא: מה השופטים מבינים על מכלול הנושאים שקשורים להתנהגותו של בן האנוש? ואם השופטים אינם מבינים את מכלול ההתנהגויות הרגשיות של בן האנוש, אז על סמך מה הם שופטים את הנאשמים? האם על-פי חוות דעת מקצועית מגורם חיצוני? כי אם כן, ההחלטה שנעשית לא מתקיימת מתוך הבנה מלאה שנובעת מהשופט עצמו. כלומר, המסקנה הסופית אינה יכולה להיות אמיתית. אז על-פי טבלה? כלומר עשית כך תקבל כך?
דוגמה: אם בן אנוש רצח, האם השופט יכול להבין מה מניע בן אנוש לרצוח? אם בן אנוש שיקר, האם השופט יכול להבין למה בן אנוש משקר? אם בן האנוש גנב, האם השופט יכול להבין למה בן אנוש גונב? אם בן האנוש אנס, האם השופט יכול להבין למה בן אנוש אונס? האם שופט לא מושפע רגשית מהמקרה, מדעות אחרות, מלחצים חברתיים ועוד?
לדעתי, השופט כן מושפע רגשית, כי הוא אמוציונאלי ולא רציונאלי, כי עדיין לא הגענו לשלב התפתחותי שבו הרגשות הפנימיים שבנו לא ישמשו כנתון בעיבוד הנתונים שלנו, ולכן לא יכול להיות שהשופט לא יטעה במסקנה הסופית שבהחלטתו לגבי הנשפט העבריין. זאת כיוון שהרגשות הפנימיים גורמים למצבי הזיה, ומנתקים את השופט מזהותו האמיתית, שגם כך היא אינה ידועה לו, וגורמת לו לדמיין מציאות שהיא אינה אמיתית, כי הוא אינו מחובר לעצמו, וכתוצאה מכך הבנת המציאות האמיתית של השופט היא שגויה. ועוד...
מספיק בטענות שציינתי, כדי להבין ששופט לא יכול להחליט, ושלא לשגות. לכן יכולה להיווצר לה מציאות שיש בה צדק ושוויון חברתי, אבל אך ורק במציאות הדמיונית שיצרנו לעצמנו, שהיא בעצם אשליה.
כדי ליצור קהילה, שבה אף אחד לא שולט באף אחד, ולא שופט אף אחד אחר, וכולם חיים בשיתוף, יש למצוא פתרון לכל נושא שיש בו את האפשרות ליצירת מצב של אי שיתוף.
דוגמה: אם השיטה הקפיטליסטית, שבה הכסף הוא האמצעי מחיה והישרדות, שמשקפת את אישיותו של בן האנוש הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, שמתנהג באופן האגואיסטי, האינטרסנטי והמניפולטיבי, צריך בן האנוש לתקן את עצמו, את אישיותו, לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, כי זו זהותו האמיתית, חשוב להבין שכולנו שייכים למין האנושי, ולכולנו יש מהות ומטרה בחיינו, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית, כמובן שהשינוי צריך לבוא רק מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת לשינוי הרגלים שגויים.
במצב כזה של שיתוף חברתי למען מטרות משותפות, לא יהיה צורך במנהיג או בשופט או בעו"ד או בשוטר או בסוהר, כי לאנשים לא יהיה את הצורך והנזקקות הרגשית להתנהג כמו שהם מתנהגים כיום, ולכן אנשים לא יגנבו ולא ישקרו, לא יהרגו ולא ירצחו, במיוחד שלא בשביל כסף, כי אנשים יהיו רגועים יותר, ולא יהיה צורך בכסף כאמצעי מחיה והישרדות.
רצוי שלא לשפוט אנשים ששגו במעשיהם, יש לעזור, להדריך וללמד את אותם אנשים במידה ששגו וטעו, גם אם השגיאות והטעויות חוזרות על עצמן כמה וכמה פעמים, כי היכולת להשתנות לא נעשית באופן מיידי עד אשר בן האנוש יתקן את עצמו בעצמו, לכן צריך סבלנות. בן אנוש שמתנהג באופן שהוא אינו רגוע, ואינו שלו, לרוב הוא אינו מודע לכך, אנחנו, שמבינים את מה שהוא לא מבין, צריכים לגרום לו להבין באמצעות הסבר גם אם הוא לא הבין בפעם הראשונה, ובסבלנות. צריך ללמוד לסלוח לאותם האנשים ששגו וטעו שהחברה מקטלגת אותם כעבריינים, גם אם הם עשו מעשים שלא ייעשו, כיוון שהם לא היו מודעים למעשיהם, כי אם הם היו מודעים למעשיהם הם לא היו עושים את מה שעשו.
לכן, עלינו כחברה לעזור להם וגם לנו להבין את טעותם, כך נבנה את עצמנו כחברה אחרת, וניצור מציאות אחרת, בטוחה ובריאה יותר ונתקדם בהתפתחותנו. כך גם ניצור מציאות שלא יהיו בה מנהיגים, כי כל אחד ינהיג את עצמו. כך גם ניצור מציאות שלא יהיו בה שופטים, כי לא יהיה את מי לשפוט.
חשוב להבין שאם בן האנוש עשה מעשה מסוים, והוא לא הבין את טעותו, הוא זה שחי עם עצמו בסבל, לכן חשוב להסביר לו שיהיה מודע למעשיו, ולהיות מודעים לטעויות ולתקנם, כיוון שיש לכך פגיעה בריאותית. חשוב שכקהילה נלמד איך להפעיל, להזין ולתחזק את הגוף הפיזי שלנו, כך שנחיה באורח חיים מוגן יותר, בטוח יותר ובריא יותר, מה שיצור מציאות שהיא רגועה ושלווה. אף שיטה לא תוכל להיות מיושמת אם בן האנוש לא יבין איך לתקן את עצמו בעצמו, מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת לשינוי הרגלים שגויים, כי רק בן האנוש יכול לתקן את עצמו בעצמו, כחברה עלינו לעזור באופן שיתופי.
מסקנה: יוצרים שיטת מחיה, מציאות מסוימת, וזאת כדי שיהיה סדר ציבורי. השיטה גורמת לאנשים שחיים על-פי חוקים ו/או מצוות ו/או פקודות, להיות אנשים מחונכים, מתוכנתים ומאולפים, שלא מודעים לעצמם ולעצם קיומם, מצב כזה הוא מצב אידיאלי בשביל האנשים שרוצים לשלוט באנשים אחרים. השופטים ששופטים את הנשפטים מייצגים שיטה זו, הנשפטים שחטאו ופשעו ונחשבים כעברייני חוק שהפרו את הסדר הציבורי ומענישים אותם, יצירת מציאות זו ממחישה את הרצון של השולט בנקמה רגשית, מעשה זה הוא אינו מעשה רציונאלי, רגוע, ענייני, אלא מעשה רגשי, אמוציונאלי ולא ענייני.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו כחברה, השיטה שבה החברה רוצה סדר ציבורי, נעשה באמצעות חוקים, מצוות, פקודות. החוק מצריך שופט שישפוט את החוטא, העבריין שפשע. במידה שהחוטא שנקרא עבריין פשע, יחול עליו עונש על-פי החוק.
עונש הוא תוצר של התנהגות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, כדי לנקום. שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה שלב שבו, נתקן את אישיותנו הרגשית, האמוציונאלית והלא עניינית, ונהיה אנשים רגועים, רציונאליים, ענייניים. אנשים שיבינו איך להרגיע את מי שטעה, ויעזרו לו לעזור לעצמו. כשנגיע לשלב התפתחותי זה, לא יהיה צורך בשופטים ונשפטים. למה? כי אז נבין שהאחריות לתכנון חיינו היא באחריותנו הבלעדית, ולכן נכוון את עצמנו למטרות המשותפות לכולנו, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
מציאות זו תגרום לאנשים להבין מהי זהותם האמיתית, שתאפשר להם לתרגם באופן ברור יותר את המציאות האמיתית שבה הם חיים. האם כיום השופטים יודעים מהי זהותם האמיתית? האם השופטים כיום יודעים מהי המציאות האמיתית? במידה שלא, כל מסקנה והחלטה היא תוצר רגשי, אמוציונאלי ולא ענייני לשם הנקמה כשליחי המחוקקים והציבור שבחר בהם. ברגע שנבין זאת, לא יהיה צורך בשופטים, כי לא יהיה את מי לשפוט.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה כאשר לא יהיו שופטים ולא יהיו נשפטים. האחריות לתכנון חיינו יהיה שלנו, ואנחנו נצטרך לחיות עם התוצאות למעשינו. תוצאה שגויה משמעותה לחיות בסבל. וכי מי רוצה לסבול בחייו? אבל, חשוב לזכור שאפשר לתקן, צריך רק להבין איך.