מה גורם לנסראללה להתנהג כמו שהוא מתנהג?
כשהייתי ילד, היו שני משחקים דומיננטיים בחברה. משחק אחד היה מחבואים, המשחק השני היה תופסת. הרעיון של המשחק הראשון, המחבואים, הוא שילד אחד מניח את ראשו על העץ, לדוגמה, ומסתיר את עיניו כששאר החבר'ה מתחבאים. לאחר ספירה עד עשר, הילד שכיסה את עיניו פותח אותן, ומרגע זה עליו לחפש היכן מסתתרים שאר החבר'ה. ברגע החשיפה של אחד או יותר מהחבר'ה, עליו לרוץ למקום שבו היה הבסיס לתחילת המשחק, העץ, להקיש פעמיים ולצעוק את שמו או שמם של החברה שנחשפו. במידה שאחד מהנחבאים הצליח להגיע לעץ מבלי להיחשף, הוא המנצח של המשחק. במידה שהחבר'ה נחשפו, הם המפסידים, והחושף אותם הוא המנצח. משחק המחבואים בעצם משקף דפוס התנהגות רגשי, שהמניע שלו הוא ילד שמרגיש רדוף שמחפשים אותו, וגם ילד שמרגיש שולט, שהוא זה המחפש אחר הקורבן. כלומר, משחק אמוציונלי.
הרעיון במשחק השני, התופסת, הוא שיש ילד אחד שתפקידו לרדוף ולגעת בנרדף. במידה שהרודף נגע בנרדף, הרודף ניצח והנרדף נתפס והפסיד. המשחק בעצם משקף דפוס התנהגות רגשי, כשהמניע הוא ילד שמרגיש רדוף, וגם ילד שמרגיש רודף, שולט, כוחני. מעצם הרגשת הרודף והנרדף, משקפים את רגשותיו בעיקר פחדיו של הילד.
המשחקים האלו שעוברים מדור לדור, בעצם משקפים בעיקר את הפחדים שבנו. בהתאם לפחדים שלנו, אנחנו יוצרים מציאות ובמציאות הזו משחקים משחקים. הפחד הוא רגש אישי, אינדיבידואלי, שרק הילד בעצמו מרגיש, אבל התרגום של הרגש אצל הילד הוא שגוי, ולכן הילד מרגיש, חושב ומדמיין שהוא מפחד מחברו או ממשהו שהוא חיצוני לו, כשבעצם הילד פשוט מפחד מרגש הפחד שבו, הילד מפחד בעצם מעצמו בלבד. מה כל זה קשור לחסן נסראללה?
חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, הוא בן אנוש מבוגר, אבל מבחינה התנהגותית הוא בעצם, עדיין, הילד שמשחק את משחק המחבואים והתופסת. המציאות שבה הוא חי ושאותה הוא יצר, משקפת את רגשותיו, את רגשות הפחד והנרדפות שבו, ואת הרצון להשתחרר מאותם הרגשות ולהרגיש מנצח, כלומר לא לפחד, אלא לשמוח ולהיות מאושר, והניצחון מאפשר לו לרגיש כך.
נסראללה פירושו ניצחון האל. השם שלו, שמקשר את דפוס ההתנהגות הרגשי שלו לדת, ממחיש עד כמה חסן נסראללה מנותק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, מעצם התרגום המוטעה שהוא נותן להתנהגותו, שמעשיו הם למען האל, אבל בגלל שהוא לא מודע למעשיו והוא חי מתוך דפוס התנהגות אינסטינקטיבי רגשי, הוא מתרגם באופן שגוי את מעשיו. מעשיו הם גם צורך ונזקקות אישית רגשית, כדי להשתחרר מהפחד שבו הוא נתון, ולשמוח ולהיות מאושר ולנצח. ואת התנהגות זו הוא מייחס לאל, אבל האל שהוא מייחס אליו את מעשיו, הוא בעצם הוא עצמו, וזהו מצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד פנימי.
כדי ליצור מציאות שתעניק לו את הצרכים וההיזקקויות הרגשיות האישיים שלו, ולא לפחד או להקטין את רגש הפחד שבו, הוא זקוק לאנשים שישחקו איתו את המשחק, ולמישהו שירדוף אותו או למישהו שאותו הוא יוכל לנצח או לפחות להצהיר על כך, כדי לשמוח ולהיות מאושר. לכן, חסן נסראללה החליט שהאויב שלו הם הציונים, הישראלים, היהודים, ואיתם הוא רוצה לשחק את משחק התופסת והמחבואים. לכן נסראללה נמצא בבונקר, הוא פשוט מפחד במשחק התופסת ובמשחק המחבואים, שהוא בעצם משחק עם עצמו, והישראלים משמשים לו כהשתקפות להתנהגותו. לכן נסראללה מרגיש רדוף, כי מבחינה תודעתית, במשחק התופסת והמחבואים שהוא משחק עם עצמו, הוא מפחד שיתפסו אותו.
קל לחסן נסראללה לשחק את המשחקים האלו עם הציונים, הישראלים, היהודים, כי הם מאפשרים לו לשחק, מעצם השתייכותם לקבוצה שנבדלת ממנו. אם למשל, כל אויביו, וזה נכון לגבי כל האויבים, הציונים, הישראלים, היהודים, היו ניטראליים לו, היה לו עם מי לשחק את משחקיו, ולכן לא הייתה לו האפשרות ליצור את המציאות שהוא זקוק לה, כדי לממש את אותה דמות דמיונית במציאות הדמיונית שהוא יצר לעצמו מבחינה תודעתית. במקרה כזה הוא היה נשאר עם עצמו בלבד או מחפש לו אויב אחר.
מסקנה: חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה הוא בעצם ילד שמשחק את משחק התופסת והמחבואים. כשמסתכלים עליו, רואים בן אנוש מבוגר, מנהיג המנהיג צבא ואזרחים, אבל חסן נסראללה הוא בסך-הכל ילד שלא התבגר. כל המציאות שהוא יצר ובנה לעצמו משקפת את פחדיו. מנהיג החיזבאללה בסך-הכל מרגיש רדוף, ועל בסיס רגש זה הוא יצר ובנה לעצמו מציאות שמממשת את פחדיו. הוא בעצם מפחד מעצמו, רק שאת פחדיו הוא מייחס לציונים, הישראלים, היהודים, שרודפים אותו, שהם בעצם הקורבנות לפחדיו.
כתוצאה מיצירת מציאות זו של חסן נסראללה, שנובעת מהרגשת הנרדפות, הוא מסתתר בבונקר. כתוצאה מיצירת מציאות זו הוא איבד בן שנהרג בקרב. כתוצאה מיצירת מציאות זו תהיה לו משפחה ושושלת שתסבול עקב כך.
הדרך היחידה של כל המעורבים לצאת מהתסבוכת שנוצרה, היא לתקן את עצמם ולהשתנות. השינוי של כל המעורבים צריך להיות יצירת מציאות אחרת, שבה כולם ניטראליים, כלומר, ללא דתות וללא מדינות, גבולות, דגלים, המנונים וצבא.
לסיכום, חסן נסראללה והציונים, הישראלים והיהודים משמשים אחד לשני כהשתקפות. בהשתקפות אפשר לראות ולהבחין עד כמה שני הצדדים הם אמוציונליים ולא רציונליים, שחושבים שהם מפחדים מהאויב, כאשר בעצם כל אחד מפחד מעצמו, ומשליך את פחדיו על האחר, שהופך להיות הקורבן. הדרך היחידה לצאת מהמצב האמוציונלי הוא להיות רציונלי, כלומר להירגע. כאשר כולם יהיו רגועים, וכאשר כולם יהיו ניטראליים, רק אז יתאפשר לכולם לחיות ביחד ברוגע ובשלווה.