לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו?
הקדמה:
פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום בני אנוש הסובלים ממחלות הנפש, וקידום בריאות הנפש. בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר, והוא בעל תואר דוקטור לרפואה. הפסיכיאטריה מוכרת ומאפשרת לטפל באנשים הסובלים ממחלות נפש על-ידי הממסד השולט, רק לפסיכיאטרים. הפסיכיאטר, תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה, ולהציע דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו. הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה. ברוב המדינות, הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה, במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה [חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה].
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך, שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה, ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא:
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית, שתאפשר לנו להבין איך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את הגוף הפיזי שלנו, כך שהגוף הפיזי שלנו יפעל ויתפקד באופן מאוזן ויציב. כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית, שבה הגוף הפיזי שלנו, יתפקד ויפעל במודע, ובעיקר באופן מכוון מבחינה כימית. זאת כיוון שהגוף הפיזי שלנו בנוי, מורכב ומופעל באמצעות חומרים כימיים. לכן, כל עוד עדיין לא הגענו לרמה התפתחותית מתקדמת זו, לא ניתן יהיה להבין מה מהות ומטרת החיים שלנו.
מה הקשר? - הקשר הוא, שצריך להבין מי אנחנו בכלל, ומה התהליך שעלינו לעבור כדי להתחבר לזהותנו האמיתית. צריך לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים ומתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי, עד שלב מסוים בחיינו, בו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים שלנו, כלומר מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, ושאותו הכירו כל הסובבים אותנו, ושכך גם הכרנו את עצמנו. שינוי ומעבר זה, גורם למי שנכנס לתוכו לתהליך לבלבול.
למה הכוונה בלבול? - כל ההרכב הכימי, שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי, התבלגן לנו. מצב זה מצריך בנייה עצמית מחודשת מבחינה כימית, מההתחלה. כלומר, ההרכב הכימי הקודם שלנו התבלגן והוא אינו מאפשר לנו לחזור למצב הקודם. כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים, כך שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? - הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו האמיתית. ברגע שיבינו מהי זהותנו האמיתית, יהיה ניתן להתייחס למי שמתחיל את התהליך אחרת מההתייחסות שמיוחסת כיום, התייחסות שנעשית ללא ההבנה לזהותנו האמיתית, ולכן אנחנו מתרגמים באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מה הן התופעות הבאות - כמו חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, דמיון, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות ועוד? כמו-כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו איך לחיות באופן בריא, ברוגע ובשלווה. כלומר, האם יהיה ניתן ללמד ולעזור לאנשים לכוון את עצמם לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותנו האמיתית, ולמה זה קורה לנו? כלומר, מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך? - ממה שאני יודע, התשובה היא, שאין לפסיכיאטריה כל מושג בתחום שעליו הם ממונים.
מהי זהותנו האמיתית? - כיום, המין האנושי מפעיל את גופו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים. מה הם אותם הרגשות הפנימיים? - הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגש הטוב שבנו, וגם הרגש הרע שבנו. הרגש הטוב שבנו כולל בתוכו את רגש האהבה, האושר, הצחוק, השמחה, ההנאה, התשוקה ועוד. הרגש הרע שבנו כולל בתוכו את רגש הרוע, הפחד, החרדה, הדיכאון, הייאוש, הכעס ועוד. כיוון שברמת המודעות שלנו כיום אנחנו מפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, אנחנו חיים בנדנדה הרגשית, בזיגזג הרגשי, שבין הרגש הטוב שבנו לבין הרגש הרע שבנו, ומתנהגים בהתאם. חינכו, תיכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה. לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, והוא מעוניין לעזור לו לאזן את עצמו מבחינה כימית, הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים, שאני מגדיר אותם כסמים, שיאזנו ויגרמו לו להרגשה הטובה, כי כך אנחנו חיים, וכך גם הפסיכיאטר שואף לחיות. אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שמאפשר לנו את היכולת להיות שפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, כלומר באמצעים חיצוניים. אפשרות זו נקראת רוגע פנימי.
מהו הרוגע הפנימי? - הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף הפיזי שלנו אינו מופעל באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו. כלומר, הגוף הפיזי מופעל ללא הרגש הטוב הקיים בנו, וללא הרגש הרע הקיים בנו. מהרגע שאנחנו נולדים, אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את החיים ומחפשים את הדרך כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו. למה? - רמה התפתחותית זו, מאפשרת לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ולמטרת החיים באופן רציונאלי וענייני, שתואם לחיינו ומתאים לתפקוד גופנו הפיזי, להיות בריאים יותר, להאריך חיים יותר, מאפשרת לנו את ביטול הזיקנה, ונותנת לנו את האפשרות לממש את מהות ומטרת חיינו, ולשאוף לחיות לנצח. כיוון שתובנות אלו אינן קיימות בתודעתם של הפסיכיאטרים, הם יכולים לעזור לנזקקים, אך ורק עד לרמת התובנות שהם הגיעו אליהן, אבל בעיקר הם יכולים לעזור עד לשלב ההתפתחותי שאליו הם הגיעו. כלומר, הפסיכיאטר לא יכול לעזור לאף אחד מעבר לרמת המודעות העצמית שאליה הוא הגיע מתוך ניסיון החיים והידע שהוא צבר במהלך חייו ועל חייו.
מסקנה:
תורת הפסיכיאטריה, שאותה מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשרת טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית שמתנהל בחסות הממסד המחוקק, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה המסוימת שהאנשים הנזקקים זוכים לה, שאני לא מזלזל בה והיא חשובה בשלב זה. למה הדבר דומה? - הדבר דומה למי שיש כאב ראש והוא הולך לרופא ומספר לו את הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש. האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים. עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה, התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש. כך גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום:
נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וכך בנינו את עצמנו מבחינה כימית. בשלב מסוים, אנחנו מתחילים את התהליך למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וליציאה מהדפוס שאיתו נולדנו וחיינו. שלב זה מבלבל אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את עצמנו ושחיינו איתו ועל פיו. לכן, עלינו להתחיל לבנות את עצמנו מחדש. בנייה מחודשת זו, מאפשרת לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה שנדע מהו אותו ההרכב הכימי הפנימי, שמתאים לזהותנו האמיתית. אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה, המצב כיום חוסם אותנו ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר. למה? - בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית. ואז? - רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן המכוון, השפוי - ניתן יהיה להבין את האחר, ולא ההפך.
- אני ממליץ לקרוא מאמרים נוספים שכתבתי הקשורים לנושא: נפש, מצב נפשי, שפיות, חלומות, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, רוגע, מודעות עצמית, הרגשת הנרדפות, הזיות, אשליות, ועוד.