בהפטרת השבוע, "השבת הגדול" [מלאכי, פרק ג' פסוקים ח' עד י"א], נאמר:
- "היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי? ואמרתם: במה קבענוך? - המעשר והתרומה. במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים, הגוי כולו. הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה,עד בלי די. וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה, אמר ה' צבאות."
כאן הפירוש של המילה לקבוע הוא הפירוש הפחות שכיח, והוא - לקפח, לגזול, לעשוק. ה' מתלונן על קיפוחו בכך שלא משאירים בבית ה' מעשר לכוהנים לעובדו, ובהמשך מציע לבחון ולנסות להשאיר מעשר כדי שתהיה ברכה בארץ, "וגערתי באוכל" (מלרע), כלומר,
"שאגעור בארבה שהיה אוכל התבואה עד עכשיו, ומכאן ואילך לא ישחית לכם פרי האדמה" (לפי פירוש מהר"י קרא).
לאמור, האוכל - הוא הארבה, המחסל את התבואה.
מקום נוסף בו מופיעה המלה "אוכל" (במלרע) כשם עצם הוא בחידת שמשון -
החידה:
"מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" [שופטים י"ד, י"ד].
הפתרון:
"מה מתוק מדבש ומה עז מארי" [שופטים י"ד, י"ח].
ואף הערת שמשון כתגובה לפתרונם של רעיו - בחידות ניתנה, וזו לשונו:
לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי" [שופטים י"ד, י"ח].
והנה, בעת החדשה, שוב מופיעה המילה אוכל כשם עצם, על-פי מילון אבן שושן המרוכז בהוצאת "המילון המרוכז בע"מ" מהדורת 2009:
אוכלי בשרח בעלי חיים הניזונים מבשרם של בעלי חיים. בלועזית: קרניבורים".
(הסימן הקטן ח' הוא אות לכך שהשימוש הנ"ל שייך לחטיבת הספרות החדשה - מספרות ההשכלה ועד ימינו.)
עינינו הרואות כי מה שנחשב חדשני בשפה העברית - מצוי, לעתים קרובות, בכתובים.