"כל הלילה רתחו ימי להבות והשתרבבו לשונות אש מעל הר הבית. ותהי חתת אלהים על ההרים הרחוקים וחיל אחז את צורי המדבר הזועפים: אל נקמות ה', אל נקמות הופיע!"
הבוקר אור כעצם השמיים לטוהר ושני השיקוצים היו כאוד מוצל מאש,
עיי חורבות מפויחים, תוצאת מבצע 'שבת אחים'.
שרון הזקן שלא שמע את הקולות, ישב בלשכתו עם הברנז'ה וניצב על סף איבוד שפיות הדעת. ויסגלס שהובילו למצב הביש שנוצר כעת לא מצא נפשו המתפזרת. הוא הצית סיגר קובני ולגם וויסקי משובח הישר מהבקבוק. קוסאי ניסה להרגיע עצמו בבולמוס של אכילת סטייקים לבנים בפיתה, וניגש לדווח לאבא על השיחה האחרונה עם הבונקר בחווה: עודאי מוסר שהכל מסודר. סיריל העביר עשרה מיליון דולר למרטין, פיאד העביר שני מיליון. אפשר לעלות למטוס בכל רגע ולבקש מקלט מדיני באוסטריה. מופז הגבר התרוצץ אנה ואנה, אקדח תופי בידו והוא משחק ברולטה רוסית. ארד וחורב שעד תמול שלשום השתעשעו בהורדת ספינים מגג העולם, ישבו עכשיו בפינה, שיחקו פוקר עם ויסגלס ואדלר, לגמו בירות, גילגלו צינגל'ה ושאבו שאחטה. סוף דבר: הכנופיה החלה לעכל כי קיצה הגיע. כתבי אישום חמורים כבר בדרך.
הרשעה ומאסרי עולם מצטברים הם לעת הזו האפשרות היחידה (למעט בריחה לאוסטריה).
בחודש הרביעי, בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בחבל עזה ובצפון השומרון.
"העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב"? אלפי יהודים שהתרכזו בנתיבות וצעדו לכפר מימון בואכה חבל עזה, לא יכלו עוד לשאת את החרפה ופרצו מצור: הבקיעו את חומת כוחות-ביטחון-המשפחה, עלו בגדרות ונהרו לעבר הישובים. "כה אמר ה' צבאות: שימו לבבכם על דרכיכם. עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד, אמר ה'". גם אלפי יהודים שבאו וחנו למרגלות חומש ושא-נור, החלו לעלות בהר מכל עבר ולמלא את שני הישובים הנצורים עד אפס מקום.
שרון הזקן שלא ראה את המראות, נשא אותו היום נאום מרגש לפני נשות ויצ"ו בסניף מועצת הפועלים בגבעתיים. לאחר שהתכבד בכוס תה, דיקלם את המנטרה הקבועה: "ההינתקות תבוצע בזמן, נקודה". דברי שירה אלה התקבלו במחיאות כפיים סוערות ובצרחות היסטריות של הבנות, שעודדוהו כי אכן הדרך נכונה!
משעודכן במצב, שרון כינס את יועציו ובכירי מפקדיו. הוא הורה לרב-ניצב פוסק ההלכה קראדי, לשלוח עוד כוחות יס"מ, משמר הגבול וסתם שוטרים מן השורה לעזה ולשומרון.
הרמטכ"ל החדש חלוץ, שחפץ בכל ליבו לרצות את שרון ומופז, הציע להעלות מסוקים לאוויר ולהתחיל להרתיע את מתנגדי הגירוש באמצעות חיסולים ממוקדים. הבוסים, ביודעם כי בית המשפט העליון והתקשורת יטהרו כל שרץ אם רק יקדם גירוש יהודים, אימצו את הצעתו במקום. עוד באותו היום ירו מסוקי אפאצ'י לעבר חמש מכוניות שנעו בציר כיסופים ורצחו שמונה-עשר יהודים ובהם עשרה ילדים שעשו דרכם לגוש קטיף.
בערב, במהדורה המרכזית, עשו טלוויזיה. חסון הסבירה כי בתאי המטען של המכוניות שחוסלו היו חומרים שנחשדו כנפיצים ולכן נוצר צורך דחוף למנוע הגעתן ליעדן.
למרות ביקורת קלושה שנשמעה פה ושם בתקשורת המגויסת, הסיכול
הממוקד עבר בשקט יחסי.
חלוץ יצא גדול ושנתו ערבה עליו.
צום כמו שהיה בשנה הזו בי"ז תמוז, עוד לא נראה בארץ. בגוש קטיף התקהלו לצום יחדיו כשישים אלף איש ואשה, לחומש עלו כעשרת אלפים ובשא-נור נאספו כשבעת אלפים אנשים, חיזקו ועודדו איש את רעהו, "זה יאמר לה' אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה".
למרות המצור הכבד, הייתה תחושה שאפשר לשרוד ולנצח, רק חזק ואמץ!
בין לבין, נהרו עוד עשרות אלפי יהודים לעזרת הנצורים. נוצרה בציבור הרגשה שהנה דבר גדול עומד להתרחש: הדיקטטורה המושחתת של המאפיה הפאשיסטית מקרטעת לעבר התמוטטות!
אותו היום, הזמין שרון לבונקר בחווה את המסבירה חסון וביקש ידה. שיהיה במזל!
בבוקר י"ח בתמוז היו עודאי וקוסאי בשלהם כבכל בוקר. עודאי פתח את יומו בהעברות כספים מדרום אפריקה ומהרשות הפלשתינית לאוסטריה, ומאוסטריה לישראל. קוסאי ישב עם אבא לארוחת בוקר ולאחר שטרפו יחדיו צפרדעים ממולאות ביצי צפעונים, ניגש כדרכו לחיזוק והידוק מערכות השלטון. פה איום, שם שילום, ושלום על משפחת שרון.
אותו היום, נמרחו כותרות העיתונים בתכלת. יום תחילת גירוש היהודים, חג הוא לתקשורת. מרגלית, ברנע וכספית התחרו מי יפייט יפה יותר לשרון. ב'הארץ' פורסם סקר מהימן ועדכני: 99.9% מהציבור תומכים במנהיג הנערץ ובהינתקות!
רשת ב' וגלי צה"ל שילבו תרועות שופר לכוחות החורבן עם שירי יום העצמאות. ערוצי הטלוויזיה פתחו שולחנות חגיגיים לרגל היום ההיסטורי.
ואנו, אנה אנו באים?
"פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו, יען מה? נאום ה' צבאות. יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו"! וישמעו כל שארית העם ויבואו ירושלים.
בשבע ורבע החלו להגיע אותות מדאיגים. בעידכון התנועה של יומן הבוקר עם גולן, זחוח ריחות הגירוש, נמסר כי עשרות אלפים נעים לירושלים ופקקים גדולים נוצרים בכניסות לעיר.
בעיר עצמה החלו לנוע עוד עשרות אלפים לעבר העיר העתיקה.
קוסאי דיווח לאבא. זה לא התרשם כלל וקבע בנחרצות: "ההינתקות תבוצע בזמן, נקודה". אמר, בלע עוד צפרדע ממולאה, הוסיף שרימפס וקינח בשמנת מתוקה ומיץ תפוזים טבעי.
ואכן, בשמונה בדיוק, יצא מבצע 'שבת אחים' לדרכו.
אלפי שוטרים וחיילים שחורי מדים, זכר למדים ההם, עטו בחמת תנינים על אלפי יהודים בנווה-דקלים, הפליאו מכות ושברו עצמות. פלוגות ההרס של משמר הגבול פרצו לבתי היהודים, הכו נשים וילדים, שרפו ספרי קודש, שדדו כסף ובזזו כלים יקרים. יחידת סיור משטרתית שהורכבה מבריונים גלוחי-ראש וכונתה 'פלוגת הארס והאונס', התנפלה כראש פתנים אכזר על עשרות בנות אולפנה תמימות שישבו על הדשא המרכזי ושרו 'עוצו עצה', החלה להכות את הבנות ולגרור אותן באכזריות אל מאחורי השיחים.
בערוץ הראשון, הסבירה הגבירה הראשונה, הדוברת חסון-שרון, כי הדברים נבדקו מבחינה משפטית על-ידי הפרקליטה למשימות מיוחדות, עורכת הדין ששון, שמצאה וקבעה כי המאחזים והישובים אינם חוקיים, החוק הישראלי אינו חל בהם, ולכן אפשר לשדוד ולבזוז, להכות ולאנוס. זה אומנם גבולי, אבל מותר לפי החוק התקף באזור! מה גם ששוטרי מג"ב ויס"מ לא היו בבית כבר חודש ימים, ויש להבין לנפשם.
לקראת תשע, בעוד בווה-דקלים מתחולל פשע מאורגן נגד העם היהודי ונגד האנושות, התקהלו כבר כחמישים אלף איש ברחבת הכותל, לתפילה, זעקה ובקשת רחמים. עוד כשלושים אלף איש ואשה, ילד וילדה, נהרו אותה עת לעיר העתיקה והקיפוה מכל עבר סביב.
מאות שוטרים בלבד עשו ככל יכולתם לשמור על הסדר משום שכל כוחות ההרס רוכזו למשימת הפשע בחבל עזה ובצפון השומרון, וגם בשמירה על צמתים מרכזיות ברחבי הארץ.
בעשר וחצי בבוקר, בעוד היחידות המיוחדות של ביטחון המשפחה פושעות בנווה-דקלים, מי בשבירת עצמות, מי באינוס בנות ומי בגזל, ביזה ושוד, החלו כשמונים אלף יהודים להתדפק על שערי הר הבית.
פוסק ההלכה, רב-ניצב קראדי, דיווח לשרון כי משהו לא כל-כך חיובי מתפתח בהר הבית, אך אין ביכולתו למנוע זאת באשר אין די כוחות.
ועידת חירום נערכה בלשכה שבבונקר. שרון וקוסאי זימנו את מלחכי פינכתם, בכירי משתפי הפעולה עם האינטרסים של המשפחה, מופז, אולמרט, ליבני, עזרא ושטרית, ועמם קראדי, דיסקין וחלוץ, ויועצי החצר ויסגלס, אדלר, ארד וחורב. ועידת-ברנז'ה יצאה לדרך. על הפרק: פתרון יצירתי לבעיית שארית ישראל, שארית העם היהודי.
חלוץ נסק ראשון והמליץ להפציץ מהאוויר את הר הבית ורחבת הכותל. ליבני התנגדה בתוקף וקבעה כי יש הבדל דק מבחינה מוסרית בין חיסולים ממוקדים, מה שבהחלט ראוי ורצוי בשעה זו, לבין רצח אלפים שיתכן ואפילו חסון-שרון לא תצליח להעביר באופן חלק בתקשורת! יתרה מזו, יתכן שאפילו בית המשפט העליון לא יוכל להכשיר רצח המוני של יהודים, ולו גם למען קיום ההינתקות!
שרון קבע כי ההינתקות תבוצע בזמן, נקודה. יש להשלים מיד את הרס נווה-דקלים כדי שלא יובן, חס וחלילה, שכוחות ביטחון המשפחה לא עמדו במשימת הקודש של גירוש יהודים והחרבת בתיהם! אולמרט, מופז, ליבני, עזרא ושטרית נערו בקול גדול: יהי, יהי, יהי!
ויסגלס הוריק עוד כוסית וויסקי, מצץ סיגר משובח והנהן אחר הבוס.
ארד הוריד שורה לבנה ושקד על ניסוח ספין שיבהיר היטב כי למרות שמכורח הנסיבות יש להסיט במהרה כוחות מחבל עזה ומצפון השומרון לירושלים, הרי לא נכשלנו במשימתנו! להיפך, הצלחנו! שרון בא, הרס וניצח! שרון גדול! רק שרון יביא שלום! שלום ברוטב קורבנות!
לאחר שעה עקלקלה של כאבי בטן, החליט שרון לעצור את הפשע המאורגן בנווה-דקלים ולהזעיק את כוחות-ביטחון-המשפחה במהרה לירושלים. אותה עת, היו כבר כשמונים אלף יהודים בהר הבית. הוואקף לא נשאר חייב והזעיק באמצעות המואזין את השבאב. הצרחות המוכרות 'אללה הוא אכבר, איטבח אל יהוד', נשמעו מכל עבר. עשרות אלפי ערבים החלו לזרום להר הבית ועד מהרה התחוללו קרבות אבנים ובקבוקים ולאחר זמן לא רב נשמעו גם יריות מנשק קל, כאשר יהודים וערבים טבחו אלו באלו.
בצהריים עלתה הברנז'ה לירושלים. קראדי וחלוץ נתנו פקודה לכוחות-ביטחון-המשפחה, לחדול מפשעיהם בנווה-דקלים ולהתארגן בזריזות לתזוזה לבירה. באחת השתרר בישוב קול דממה דקה.
התושבים ותומכיהם שרק לפני מספר דקות הוכו באלות עד זוב דם, הוכו באכזריות, נשדדו ונבזזו, הוכו עתה בתדהמה והבינו אט כי עמדו למופת במשימתם. הישוב נותר על מקומו ב"ה, ואילו כוחות הפשע המאורגן של ביטחון המשפחה התקפלו עם הזנב בין הרגליים.
בנווה-דקלים החלו לרקוד לצלילי עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל.
ובהר הבית חגגו שלום: קולות נפץ נשמעו מכל עבר, מאות יהודים וערבים נפגעו.
חלוץ הבין כי הקריירה הצבאית המפוארת שלו ורמטכ"לותו הקצרצרה עומדות להסתיים בקרוב, בקרוב מאוד. הוא הסיר לראשונה מזה שבועות את משקפי השמש היוקרתיים והפליג בפתרון יצירתי שישים קץ למצב המסובך שנוצר: יש לסיים את המאורעות הקשים באמצעות עשרות פצצות של טון על הר הבית!
שרון חש שדעתו הולכת ונטרפת עליו. זיעה ניגרה ממצחו, נחיריו זעו ותפחו חליפות כנחירי שור זועם. הוא דחה את ההצעה החלוצית ברצותו להמתין עוד זמן-מה ולבחון אם כוחות הפשע המאורגן של ביטחון המשפחה יצליחו להתארגן ולהגיע במהרה לבירה בכדי להשליט סדר.
שוב הוכיח שרון שהוא מנהיג אחראי ושקול, איש אשכולות וגאון מדיני. ממש אדם דגול!
אולם לאחר שעות של מהומות-שלום ושפיכות-דמים בהר הבית ובירושלים, מהומות-דמים שגלשו גם ליהודה, שומרון וחבל עזה, ליפו, חיפה ונחל עירון, לגליל ולנגב, ולאחר שלקראת ערב נמנו כבר יותר מחמשת-אלפים קרבנות-שלום יהודים וערבים ושלושים-אלף פצועים, הבין שרון כי אכן חלוץ יודע מה הוא אומר ורק הפצצה מאסיבית על הר הבית תביא את הקץ על היום ההיסטורי שנפתח בכותרות תכלת והסתיים במחולות אש ודם, ובתמרות עשן.
משסיים לבלוע לארוחת-ערב עוד עשר צפרדעים ממולאות ביצי צפעונים, נתן שרון אישור למופז וחלוץ לבצע את הפתרון היצירתי. המטוסים הוזנקו מיד. שמונה מטוסי אפ-16 המריאו מתל-נוף וכעבור מספר דקות הופיעו בשמי ירושלים. בשבע בדיוק הגיחו המטוסים מעל הר הבית והטייסים החלו לשחרר את הפצצות.
המסגדים נפגעו באופן ישיר ונחרבו עד היסוד. גם רחבת הכותל חטפה טיל תועה. אלפי נפגעים נפלו בהר וסביב לו.
בערוץ הראשון הסבירה הדוברת חסון-שרון כי מישהו חייב לשים קץ לשפיכות הדמים ורק שרון חסון ויכול לעשות זאת! שוב הוכיח שרון כי הוא גדול! רק שרון יכול להביא שלום!
ברוטב קורבנות כמובן.
לקראת חצות נמנו כבר יותר מעשרת-אלפים נפגעים יהודים וערבים.
200 אלף יהודים שהיו נכונים למאבק אמיתי ולמסירות נפש, מאבק שהתמקד בלב, בירושלים, הצליחו למנוע את גירוש היהודים והרס הישובים, סיקלו את המזימה להקים מדינת-שטן איסלאמו-נאצית בלב הארץ ועם זאת השכילו למוטט, אחת ולתמיד, את הדיקטטורה המושחתת ביותר במזרח התיכון ושיחררו את עם ישראל מהמאפיה השלטת ומכנופיית שלטון החוק.
וכל אותו הלילה רתחו להבות והשתרבבו לשונות אש מעל הר הבית.